בינת אדם, שער רוב וחזקה טז

1דעת רבינו יונה ורשב"א דבס' השקול לא מוקמינן אחזקה היכא דאיתרע בודאי:

2ואמנם דעת ר' יונה ורשב"א דבכל מקום דאתיליד ריעותא לא אזלינן בתר חזקה אלא דס"ל אדרבא כיון דריעותא בפנינו איתרע חזקתו וז"ל רשב"א בחי' חולין והביאו ג"כ הר"ן ריש חולין והיכא דנשמט גף העוף או נשבר רגלו ואינו יודע אם קודם שחיטה כו' כתב רבינו דמסתברא דספק דאורייתא הוא ולחומרא וכדתניא שחט את הוושט כו' זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה אסור לאתויי ספק שהה ספק דרס וה"ה לכל שאר טרפות ע"ש והנה בודאי אין הדמיון שוה שהרי שם כיון שיש חזקת איסור בהמה בחייה וא"כ מוקמינן בספק אחזקה ראשונה משא"כ בספק טרפה דאדרבה נשחטה בחזקת היתר ומצאתי קו' זו בפמ"ג ודחק עצמו מאד אבל דברי ר"י הוא כך דכיון דמומחה שחט וחזקה ששחט שפיר שהרי רובא דאורייתא ורוב פעמים שוחט שפיר וא"כ הל"ל למיזל בתר רובא וכמ"שכ שם הרא"ש והר"ן אף על גב דאיכא למימר רוב מצויין כו' אפילו הכי אסור מדרבנן והיינו דכיון דרוב מצויין וידעינן שמומחה שחטו וא"כ מותר מדאורייתא ונסתלקה חזקת איסור דבהמה וכן כתבו תוספת ורשב"א בלא בדק בסמנין דאסור באכילה מדרבנן כמו שכתב הרשב"א בהדיא בחי' משום דהוי רובא דתליא במעשה ושמא לא שחט רוב הסמנין וטעם זה ל"ש הכא דמ"הת נימא דשהה ודרס דבשלמא התם הוי המיעוט ממילא (עיין לעיל סימן א' ב') משא"כ הכא וא"כ אין כאן חזקת איסור כלל וא"כ למה באמת אסור בספק שהה ודרס וע"כ צריך לומר כיון דאתיליד ריעותא איתרע חזקה ולא מוקמינן השוחט אחזקתו ואם כך ה"נ בכל ספק טרפה דאף על גב דיש כאן חזקת כשרות דבהמה כיון דאתיליד ריעותא לא מוקמינן אחזקה. ונראה לי דאפשר דאף שהרשב"א כתב דהוי ספק דאורייתא אין ר"ל דמדאורייתא לא מוקמינן אחזקה שהרי התוספת הוכיחו שפיר מנגע שנחסר דמוקמינן אחזקה אפילו באתיליד ריעותא אלא דכוונת רשב"א הוא כיון דהס' הוא בדבר שאיסורו מדאורייתא ולכן לא מוקמינן אחזקה היכא דאיתרע וצ"ע. ומצאתי לרשב"א בחי' נדה ריש המפלת דאמרינן התם המפלת חתי' אם אין עמה דם טהורה ר"י אומר טמאה ובגמרא לא טימא ר"י אלא במפלת חתי' ואינה יודע מה הפילה דר"י סבר רוב חתי' מן ד' דמים ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתי' מד' דמים וכתב הרשב"א וז"ל ואם תאמר ולהוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי וי"ל משום שמסייע לה החזקה דאשה זו בחזקת טהרה עומדת ואינו מחוור דהא ודאי הפילה וכיון דרוב חתי' מד' דמים הן נפקא איתתא מחזקתה עכ"ל ופשוט לכל מעיין שיש כאן ט"ס וכצ"ל וכיון דמחצה חתי' מד' דמים הן נפקא כו' הרי להדיא דלרשב"א כל מקום דאתיליד ריעותא לא' אזלינן בתר חזקה (ועיין שם בתוספת שהקשה קושיא זו של הרשב"א שיהיה טמא בר"הי והיינו דשם לא מהני חזקה משא"כ לבעלה לתוספת באמת אזלינן בתר חזקה) ומזה מוכח דלא כמו שכתב הכו"פ ורצה לסתור כל דברי האחרונים שכתבו דלרשב"א לא אזלינן בתר חזקה שכתב הכו"פ דליתא דדוקא בנשבר הגף והרגל דכ"ז שכיח מחיים ולכן ס"ל לרשב"א דלא אזנינן בתר חזקה אבל כל היכא דאפשר לומר שנעשה לאחר שחיטה גם הרשב"א מודה והרי להדיא כתבתי מרשב"א נדה דליתא ועוד הרי הרשב"א כתב כמה פעמים דלהכי תלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא כיון דיש לפנינו דבר לתלות ובהדיא כתב הרשב"א בחידו' גבי חרותא דאפילו יש לפנינו לתלות כגון שראינו שרדפו ארי והבאתי דבריו לעיל סימן י"ג דאפילו הכי כיון שבודאי יצאתה מחזקתה מחיים לא תלינן. הרי להדיא דהיכא דיצאה מחיי' לא מהני כשיש לפנינו לתלו' וע"כ מה שכתב בזאב כיון שיש לפנינו לתלו' היינו בספק לאחר שחיטה ודוקא כשיש לפנינו דבר לתלות דשכיח להתירא אבל בלאו הכי לא מוקמינן אחזקה וזה ברור ומה שהקשה הכו"פ מחלב עיין לקמן שנאריך בזה בדין אם מחזיקין מזמן לזמן. ואמנם בהא פליגא ר"י ורשב"א על התוספת בנמצא טרפה ודאי ס"ל לתוס' דהוברר הדבר שהיא מן המיעוט ולא היה לה חזקה כלל ולכן אוסרים החלב למפרע ור"י ורשב"א סבירא ליה דכל זמן שנוכל להעמיד על חזקתו מעמידין אותן ואמרינן השתא איתרע וכמו שתפסו כל האחרונים לעיקר דברי הרשב"א בתה"א ובחי' דלא כמ"ש במשה"ב וכמו שכתב הט"ז בסימן פ"ח וא"ל דלפ"ז דס"ל לרשב"א דאמרינן השתא איתרע א"כ אם יש ספק אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה נימא נמי השתא איתרע לאחר שחיטה וצריך לומר דסבירא ליה לרשב"א דל"ש כלל שיקרה מקרה לבהמה לאחר שחיטה ויותר שכיח קודם שחיטה וא"כ על כל פנים היה כבר ריעותא מחיים רק שאנו מסופקים אם נגמר הטרפות מחיים או לא ועל כל פנים איתרע מחיים וכיון דאיתרע חזקתה לא מוקמינן אחזקה רק אמרינן קודם שחיטה ממש איתרע ולא דמי לנגע שנחסר דהתם מאי סברא יש לומר שנחסר מקודם ולכן מוקמינן אחזקתה ואמרינן השתא איתרע מה שאין כן הכא דיותר מסתבר דאיתרע מחיים ואפילו בשבירת רגל ושמוטת גף גם כן שכיח יותר מחיים כמו שכתב הש"ך בסימן נ"ה וסימן נ"ג ולפי זה יש לומר דלרשב"א הוי' ספק דאורייתא ממש ולא רק מרבנן ולא דמי לנגע שנחסר דהתם לא איתרע החזקה כלל ואמרינן השתא איתרע ובבהמה באמת נמי אמרינן השתא איתרע סמוך לשחיטה ומה שכתב הרשב"א בחי' נדה שהבאתי שהרי ודאי הפילה היינו דאל"כ היכא דנוכל לומר שאין כאן ריעותא כלל בזה לכ"ע מוקמינן אחזקה כמו שכתבתי בשמו לעיל סימן י"ג:

3יצא לנו דלרשב"א בכל איסורין היכא דאיתיליד ריעותא ברורה רק שאנו מסופקים בו אם נגמר האיסור לא אזלינן בתר חזקה עכ"פ מדרבנן ואפשר מדאורייתא: