בינת אדם, שער רוב וחזקה יז

1ביאור דעת הר"ן שמסכים בטריפות לרשב"א ובנדה חולק עליו:

2ואמנם מצאתי לר"ן שכתב בחולין כדעת ר"י וכדברי רשב"א שהבאתי בסמן הקודם היכא דנשבר רגל או נשמט כו' דלא אזלינן בתר חזקה. ואמנם בחי' נדה כתב ג"כ בריש המפלת והקשה גם כן כקושית הרשב"א שהבאתי לעיל בסימן הקודם גבי המפלת חתי' דליהוי כמחצה וטמאה מס' ומתרץ משום דמוקמינן אחזקה עוד כתב הר"ן שם בחי' נדה דף כ"א ד"ה אלא אר"נ וז"ל וא"ת ואכתי ת"ק דמתניתין אמאי קאמר וא"ל טהורה ודאי דהא ת"ק דברייתא ספיקא משוי ליה יש לומר דשאני מתני' שבדקה ולא מצאה דם ול"נ דאפילו לא בדקה טהורה דהעמד אשה על חזקתה וברייתא היינו טעמא דאיכא ספק ספיקא לחומרא וכ"כ הרמב"ן בחי' נדה בתירוץ אחד דאפילו לא בדקה טהורה והיינו דמוקמינן לאשה אחזקתה ואם כן דבריו סותרים אהדדי. עוד צריך עיון שהרי בריש קידושין בסוגיא דנתן הוא ואמרה היא כתב הרי"ף וספיקא הוא וכתב הר"ן והרמב"ם כתב מקודשת בספק ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין אם צריכה גט מדאורייתא או לא דאפשר מדאורייתא שרי דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה דמ"ש מכל תיקו דממונא דאמרינן ביה העמד ממון על חזקתו ע"ש. והנה בודאי משמע מדכתב דמ"ש מכל תיקו דממונא היינו משום דהר"ן מסופק בס' קידושין דהוי בעיא דלא איפשטא דזה גרע מס' דמציאות כגון ספק קרוב לה דאפשר לומר כיון דיש לה חזקת פנויה אמרינן העמידה על חזקתה ולשיטת התוספת בכל דבר דאיתרע חזקתה אנו אומרים העמד על חזקתה מה שאין כן בבעיא דלא איפשטא וכי נאמר שמחמת החזקה נכריח לומר כדעת זו זה דבר שאינו וכמו שכתבו כל האחרונים ועל ידי זה כתב דמ"ש מתיקו דממונא אבל בודאי משמע מלשונו דמדכתב אני מסתפק בכל ספק קדושין כו' משמע דאף בס' דמציאות מסתפק אם אמרינן העמיד על חזקת פנויה וזה צ"ע למה מסופק יותר בספק קדושין מאסור נדה שמחליט בהחלט דמוקמינן על חזקתה ובקדושין הוא מסופק ובנדה מחליט להקל ובטרפות מחליט להחמיר. ומה שכתב הכו"פ שהר"ן בחולין לא סבירא ליה כרשב"א לא ירדתי לסוף דעתו שהר"ן כתב שם להתיר החלב כדעת הרשב"א אבל הבהמה טרפה וכדעת הרשב"א וצריך עיון ליישב:

3ונ"ל כי החזקות נחלקו על ג' פנים. (א) חזקה שהיא סותר הספ' ומכריח לומר שאין זה ריעותא כלל כגון חזקת טהרה של אשה וכמו שנכתב לקמן אי"ה בשער בית הנשים בדיני נדה דר"ל חזקה שכיון שפסקה בטהרה שוב לא תראה עד שעת וסתה וכדאיתא במשנה נדה ס"ח הזב והזבה שפסקו בטהרה ולא בדקו דקיי"ל כר"א התם דטהורה וכן פסקו כל הפוסקי' ועיי"ש מה שנכתוב אי"ה ואם כן אם מפלת חתי' ואנו מסופקים אם זה דם או לא בודאי החזקה מכריח אותנו לומר שאין זה דם שהרי היא בחזקה זו שלא תראה ול"ש לומר השתא איתרע ז"א שהרי זאת היא חזקתה שלא תראה. (ב) חזקה שאין חזקתו מצד חזקת הגוף רק מחמת רוב שאנו רואים שרוב בהמו' כשרות וכדהוכחתי לעיל שאין לבהמה חזקת הגוף וכמו שכתבו כל הפוסקים וא"כ כיון דחזינן בה ריעותא בזה י"ל דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה מעולם מן הרוב וכדעת התוס' או עכ"פ י"ל השתא איתרע דמאן ערב בדבר שלא יקרה לבהמה מקרה שתטרף בה וכמו דקיי"ל שמא מת לא תיישינן אבל שמא ימות חיישינן דבכל דבר יש לומר שיקרה לו מקרה שישתנה מכמות שהוא עכשיו. (ג) חזקה שהוא בדבר א' והספ' בדבר אחר כגון אשה בחזקת פנויה עומדת ונתקדשה בדבר שהוא ס' אם יש בה ש"פ וכן כל ס' קדושין דאיך יכריח החזקה של האשה שלא יהיה שוה פרוטה או מחמת איבעיא דלא איפשטא וכי יכריח החזקה שיהיה הלכה כאותו מ"ד דבר זה מבואר בתשובת מהרי"ל סימן קנ"א כעין זה ובזה א"ש דבנדה ס"ל להר"ן דאוקמי' אחזקת טהרה כיון שחזקתה היא מנגדת ומכחשת לגמרי הספ' שהרי היא בחזקת שאינה רואה דם ואיך נאמר שחתי' זו היא דם. ובקידושין הוא מסופ' דעכ"פ א"א לומר איגלי למפרע שלא היתה פנויה שזה א"א והיה לה חזקה טובה. משא"כ בחזקת בהמה דכיון דאיתרע חזקתה ויותר מסתבר שאיתרע מחיים וא"כ חזינן דאינה מן הרוב וא"כ אין לה חזקה כלל ודי בזה דמחזקינן לרוב עד סמוך לשחיטה אבל א"א לאוקמי אחזקתה כיון דאיגלאי מילתא שאינה מן הרוב. ומה שהכריחו להר"ן לזה לחלק בין ס"ט לס' דנדה נ"ל דפשטא דסוגיא דנדה נ"ז ריש הרואה כתם הכריחו דאמרי' התם לעולם דארגשה עומדת הדור מ"ר כו' יושבת טהורה ועוד שם משוך ודאי מגופה עגול טהור ע"ש דמדיהיב הש"ס טעמא למשוך ועומדת דטמא ולעגול וליושבת קאמר הגמ' סתם טהורה והיינו משום דהיכא דליכא הוכחה לאיסור מוקמינן אחזקת טהרה אבל בס"ט ילפי' מדאמרינן לאתויי ס' שהה ודרש דכל ס' לחומרא וע"כ צריך לחלק ביניהם כמו שכתבתי. ואמנם לדעת רשב"א עיין בסי' הסמוך מה שאכתוב שהוא מפרש הסוגיא דנדה באמת בענין אחר: