בינת אדם, שער הקבוע, כללי ספק ספיקא

1לתועלת התלמידים העתקתי כללי ספק ספיקא ממנחת יעקב: היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי או תרי גאונים ופוסקים בתראי ולא איתמר הלכתא כחד מינייהו ושניהם שוים בחכמה ובמנין הוי ספק איסור ובאיסור דרבנן אזלינן להקל ובדאורייתא להחמיר ככל שאר ספיקא דאורייתא:

2אע"ג דבדאורייתא אזלינן להחמיר מ"מ אם יש עוד ספק בלא ספק דפלוגתא מתירין מטעם ס"ס אם הלכה כמ"ד אסור ואת"ל כמאן דאסר מ"מ הרי יש כאן עוד ספק:

3ומטעם זה מתירין למכור לנכרי דבר איסור שיש בו פלוגתא דרבותא מטעם ס"ס ספק אי הלכה כמאן דמתיר ואת"ל כמאן דאסר שמא לא יחזור וימכור לישראל אף על גב דנהיגין כמאן דמחמיר מ"מ לענין מכירה לנכרי הוי ס"ס:

4יש מי שאומר דאין להקל לענין מכירה ולעשות ס"ס בידים לכתחלה אלא דוקא שיש עוד צדדים להקל וגם האוסרים לא הזכירו בדבריהם שאסור למוכרם משא"כ היכא דליכא צדדים להקל או שהאוסרים הזכירו בפירוש בדבריהם דאסור למכרם אין להקל:

5ודוקא בספיקא דפלוגתא דהוא ספק גדול שיש לנו לתלות באילן גדול כמאן דמתיר לכן מתירין לענין מכירה אף דעושה ס"ס בידים משא"כ בספיקא דגוף המעשה באיסור דאורייתא דאסור לכ"ע אין להתיר לעשות ס"ס בידים למכור לנכרי וכן איסור דרבנן אסור ג"כ למכור לנכרי שאסור לעשות ס' בידים לכתחלה:

6יש אומרים דאע"ג דמצרפין ספיקא דפלוגתא לספיקא דגוף המעשה והוי ס"ס מ"מ היכא דאיכא שני פלוגתא דרבותא וכל פלוגתא הוא בענין אחר אע"ג דאיכא שני פלוגתא דרבותא מ"מ לא מקרי רק חדא ספיקא דשם פלוגתא דרבותא חד הוא אי הלכה כמאן דמתיר תבשיל זה או לא ודומיא בכללי ס"ס דש"ך סימן י"א ורבים חולקים דהוי ס"ס וכנ"ל עיקר:

7הא דמקרי ספק פלוגתא דרבותא היינו דוקא היכא שהוא שוה בחכמה ובמנין עם דעת האוסרין וליכא הכרע בדבר אבל היכא דרבו האוסרין וכיוצא בזה מקרי ודאי איסור ולא ספק ועיין סימן א':

8ודוקא ספיקא דפלוגתא אבל אי איסתפק לן מה אמרו בי' קמאי או שהראשונים עצמן נסתפקו בדבר לא מקרי ספק כלל וכ"ש אם המורה עצמו מסתפק בדבר דכל זה מקרי ס' חסרון חכמה ואין להקל לא בספק אחד דרבנן (וצ"ע ברכות ל"ה דפריך לב"ש דמספקא ליה בצלף אם אילן או ירק ופריך ה"ל ספק ערלה ומשני ב"ש במקום ב"ה אינו משנה ולמה לא משני דזה לא מיקרי ספק כיון דב"ש מספקא ליה וצ"ע) ולא בס"ס כאשר נתבאר בדיני ס"ס של הש"ך דין ל"ד:

9י"א דמטעם זה יש להחמיר בתיקו דאיסור דרבנן ויש חולקין כיון שאין שום חכם שיודע לפשוט התיקו עד שיבא אליהו ב"ב אמן:

10הא דאזלינן בס"ס להקל כיון שהוא רחוק לאיסורא היינו דוקא דליכא ס"ס לאיסורא משא"כ אם יש ג"כ ס"ס לאיסורא א"כ כמו שרחוק לאיסור כך רחוק להיתר ואין להקל בספיקייהו:

11היכא דאיכא שני ס"ס להקל וא' סותר את חבירו הולכין בשניהם להחמיר הדמיון המפלת ואינו ידוע אם ולד היה אם לא תשב לזכר ולנקבה ולנדה ולא אמרינן דלא תשב לנקבה משום ס"ס ס' שמא לא היה לה ולד ואת"ל היה שמא זכר היה משום דא"כ נמי נטהריה אם ראתה בל"ד ומ"א יום מטעם ס"ס חדא שמא לא ילדה כלל והוי במ"א שומרת יום כנגד יום ואת"ל איכא ולד מ"מ שמא נקבה היא ושתי ראיות דם טהור הוא והוי תרי קולי דסתרי אהדדי דמתחלה אתה רוצה להקל שמא זכר הוא ואח"כ אתה רוצה להקל מטעם שמא נקבה הוא ואזלינן בתרוייהו להחמיר:

12יש מי שאומר דה"ה בשני גופים נמי אמרינן הכי הדמיון טומטום שיש לו שתי נשים ומת הנשים חולצות ולא מתייבמת דשמא ימצא סריס ואם נשאת א' מהם לשוק קודם צרתה ל"א דניזיל הכא לקולא והכא לקולא מטעס ס"ס דמתחלה אני אומר שמא נקבה הוא ואת"ל זכר שמא סריס הוא ושפיר תנשא לשוק והשניה תתיבם ג"כ מטעם ס"ס ס' נקבה ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס ואזלינן בתרווייהו להחמיר כיון דסותרין אהדדי אפילו בשני גופים:

13ספיקא דרבנן היכא דליכא טרחא לחומרא:

14כל מקום שמא במקום ספק עומד (עייו לעיל סי' נ"ה דצ"ע גדול בזה וכ"ש במקום דליכא אלא חדא ספיקא דאי' בתוס' להדיא דלא הוי ס'):

15י"א מה שהוא הלל"מ דינו כדרבנן וספיקו להקל ויש חולקין ואומרים דדינו כדאורייתא וספיקא להחמיר רק בערלה ספיקו מותר:

16הא דאמרינן ספיקא דאורייתא להחמיר י"א שהוא רק מדרבנן (רמב"ם וראב"ד דמדאורייתא ספק מותר וי"א דמדאורייתא אסור (רשב"א) וכן עיקר:

17אם בישל ביצה ובתוכה איסור דרבנן ויש ששים נגד האיסור ואח"כ לקח כל אחת ואחת עס הכף אסורים דחיישינן שמא לקח האיסור דרבנן ונאסר הכף ושוב חוזר ואוסר כל הבצים האחרות ולא תלינן להקל מטעם ס' דרבנן ולומר שהאיסור יצא באחרונה דכיון שכבר נודע ודאי איסור פעם א' אין לחלק בין ספיקותי' לספק איסור דאורייתא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ויש מי שחולק דבכל ענין אמרינן ס' דרבנן לקולא וכן נראה עיקר: