בינת אדם, שער איסור והיתר א
בינת אדם · Binat Adam, Shaar Isur Veheter 1
Open in the reader →1(א) בש"ע סימן א' סעיף ה' דקטן ששחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה וכתב הש"ך בשם הלבוש הטעם מדכתיב וזבחת שפירושו מי שמצוה כו' ע"ש והשיג עליו דקטן הוי מצווה שהרי אסור לו לאכול בלא שחיטה ע"ש והלשון אינו מדוקדק שבודאי הקטן אינו מצווה אלא דאסור להאכילו בידים ויותר היה לו להביא מתוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב דכתבו דחש"ו הם בני כריתות כיון שיגדלו יהיו בר חיובא וא"כ ה"נ הוי בר זביחה ולפ"ז צ"ל הא דקטן פסול לכתוב תפילין אע"ג דהוי בר כתיבה כשיגדל וצ"ל דהתם שאני דילפינן מוקשרתם וכתבתם מי שהוא קושר עכשיו כשר לכתוב משא"כ קטן דהשתא אינו קושר וכמו שכתב בהדיא בע"ז דף כ"ז ע"א תוס' ד"ה איכא משא"כ בגט ושחיטה דלא בעינן רק שיהיה בר כתיבה ובר כריתות והמ"א בא"ח סי' ל"ט ס"ק ב' דכ' דכל שאינו מניח תפילין לתאבון כשר לכתוב כמו גבי שחיטה ולפי הנ"ל לא דמי כלל דאע"ג דהוי בר זביחה ובר כתיבה מ"מ בתפילין כיון שאינו מניחן לתיאבון א"כ אינו בכלל וקשרתם וכתבתם וצ"ל דס"ל דכיון דאינו מניחן רק לתאבון מקרי שקושר: