בינת אדם, שער הקבוע יח

1דין אם שחטו בבית השחיטה והוליכו משם כל הבהמו' בזא"ז למקולין ואח"כ נודע טריפות אם עדיין כולם במקולין חוזר להיות כאן קבוע ואם הביאו רוב בב"א או שיש כאן במקולין רוב תליא בדין המבואר סימן מ' אי אמרינן איסור' ברוב' ואם הביאו מחצית מבואר לקמן סי' ל"ב ל"ג ואם הביאו א' א' ונשאר בבהש"ח מיקרי אלו כולן פירש ומותרין ואם לא נשאר שם כלום אלא שקודם שהביאו הכל מכרו כבר בהמה א' ולא נשאר ממנה כלום במקולין ג"כ י"ל לא חזר הקביעות למקומו:

2הנה מילתא דפשיט' שאם נשאר רוב בבית השחיט' ושאר בהמו' הוליכו למקולין למכור אמרינן על אלו שבמקולין כל דפריש ול"א שיחזיר הקביעות הכא במקולין כדמוכח ממעשה שהביאו האחרונים והיא בתשובת גאוני בתראי בשחטו ז' בהמות והביאו ג' וחצי למקולין שהכשירו הג' מטעם כל דפריש והטעם פשוט דכיון דנשאר הקביעות במקום הראשון שייך שפיר כל דפריש וכמו שכתב בתשו' מהרי"ל שהבאתי סי' י"ד בהדיא והכי מוכח מיומא ד' פ"ד דמוקי התם הא דשמואל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב ופריך ה"ד אי דאיכא פשיטא דהוי לי' קבוע ומוקי דאשמעי' דאפילו פרוש לחצר אחרת ופריך והא תני בחצר אחרת אין מפקחין ומשני דבריית' מיירי בפרו' במקצת והמקצת נשאר בחצר ראשון וכיון דלא אתחזק שם אין מפקחין ע"ש ברש"י ותוס' ואי איתא דאפ"ה נעשה ג"כ כאן קבוע למה אין מפקחין ואפילו לשיטת רמב"ם עיין מה שכתבתי סימן מ"ב שכתב בפ"ב מהלכות שבת דאדרב' כל שנשאר מקצת קביעות מפקחין היינו בפ"נ דלא אזלינן בתר רוב ול"א כל דפריש מוכח אבל בשאר איסורין אמרי' כל דפריש ואמנם אם לא נשאר כלום בבית השחיטה אלא הוליכו הכל למקולין אלא שלא הספיקו להביא הכל למקולין עד שמכרו אפילו רק בהמה א' כולה ולא נשאר ממנה כלום במקולין גם בזה נ"ל דל"א חוזר הקביעות למקומו אע"ג דכאן אתחזק איסורא שהרי היו כאן כולם ובפ"נ לשיטת רש"י ותוס' בפירש כולהו דרך החצר השני אפילו בזה אחר זה וכמו שכתבו תוס' שם כיון דאתחזק שם מפקחין אדרבה מהתם מוכח דלא מטעם קבוע דאל"כ מאי משני הש"ס דשמואל אתי לאשמעינן בפירשו כולהו אי איתא דזה הוי קבוע א"כ עדיין קשה פשיטא וכמו שהוכיחו תוס' שם אע"כ דלא הוי קבוע ודוקא בפ"נ כיון דאתחזק שם מפקחין אבל בשאר איסורין לא מהני מה שאתחזק ואזלינן בתר רוב ואמרינן על כל אחד כל דפריש וכ"ש אם יש ס' כלל אם נתערב כאן טריפה כגון שידוע להם שהיה להם בהמה א' טרפה אבל אינו נודע אם זו היא שנתערבה או לא דלא נקרא קבוע אפי' כולם ביחד כמו שכתב בהדיא ברשב"א הבאתי דבריו בסימן מ"א:

3ואמנם אם הביאו כולם למקולין או שעכ"פ נשאר חתי' מכל בהמה באופן שיש כאן ודאי טרפה א' כתב הפ"ח ס"ק כ"ח דחוזר הקביעות למקומו וז"ל דע דקבוע מקרי כו' וכ"כ עוד בסימן קי"ד ס"ק כ"ו בהדיא וז"ל ואפי' אם פרשו מן הבתים לחניות כו' וא"ל דהפ"ח דמיירי שנעקר כל הקביעות ביחד דלא הוי פרישה כלל ז"א שהרי מביא ראיה מפ"נ ובהדיא כ' האו"ה דהרמב"ם ע"כ מיירי בפרשו זא"ז והבאתי דבריו בסי' ח' ובסימן מ"ב ומה שהק' הפמ"ג דשאני קבוע דאורייתא זה לק"מ וכל דתקון רבנן כו'. וכן מוכח מתשובת מהר"ל שהבאתי לשונו בסימן י"ד דכתב דלא ידעינן מאי קדים והוי קבוע אע"ג דשם כבר פרשו ממקומם הראשון וכן מצאתי בשיטה מקו' על נזיר דף י"ב דמשני הש"ס התם הדרא וכת' השי' מקו' בשם רש"י וז"ל גבי אשה אחר שקדשה בשוק תבא אל ביתה ואיך יבא עליה במקו' קביעות אבל גבי קן מי הדרא אינו חוזר אל קינה הראשון שדרך עוף להיות בקן זה ואח"כ בקן אחר אבל אשה הדרא לבית הראשון ולפ"ז משמע דבעינן קבוע במקום ראשון שנולד הס' וזה לא מצינו ועוד יוליכנה למקום אחר שלא היתה שם מעולם עכ"ל ושמעתי שיש מביאים ראיה דאם נעקר כל הקביעות אע"ג שחוזר ונקבע יחד במקום אחר לא חזר לקביעות כמו שכ' הש"ך בס"ק ל"ז ולדעתי מעולם לא נתכוין הש"ך לזה שהרי הש"ך שם סימן קי"ד כתב ג"כ בס"ק י"ט כדברי הפ"ח דבחנויות הוי קבוע וא"ל דכונתו דחנויות דינו כבית זיל קרי בי רב הוא וא"כ יהיה סותר דברי עצמו מלבד שהראיות שכתב הש"ך בסימן ק"י אינו ראיה כלל דמה שכתב ראיה מר"ן ליתא דהר"ן לא כתב אלא דל"א קבוע למפרע אבל משעת חדושו למה לא נאמר ומה שכתב דכן משמע מד"מ אין שום משמעות בדבריו שהרי בד"מ לא נזכר כלל מחזרו ביחד ואמנם אף שנודה לראיות אלו מ"מ לא מוכח מזה אלא היכא דנודע כבר התערובות ואז בפירש ממילא כבר היה בחזקת היתר ואז אף כשחוזר הקביעות למקומו לא הוי קבוע וכמו שהאריך הרא"ש בפ' ג"ה וכקו' הש"ס אטו מגיסא אסורה וכ"כ הר"י שם בהדיא אחר שאתחזק בהיתר והיינו דוקא אחר שנודע לנו התערובת אבל קודם שנודע לנו התערובת אף הפרישה לא אתחזק עדיין בהיתר וכמו שכתבו הש"ך והפ"ח בסימן ק"ט ורמ"א וכן בד"מ מיירי בנודע ובזה יפה כתב הש"ך דלא חוזר לקביעות וכ"כ הפ"ח בהדיא שם דאם פרשו מקצתן שלא בפנינו והותרו וחזרו והוקבעו עם שאר התערובת כולו וכן אם נתפזרו כלן בפנינו וחזרו והוקבעו מותרין כדפריך הש"ס אטו מגיסא כו' וכמו שכתב הרא"ש בפרק גיד הנשה ושמעתי שאומרים שהפ"ח סותר דבריו ובאמת אין כאן סתירה דבודאי כיון שהיה ידוע לנו התערובת ונתפזרו וא"כ כבר הותרו כולן ואז באמת אינן חוזרין לאיסור כקו' הש"ס אטו מגיסא אבל כשלא נודע לנו התערובת אף שפרשו וקודם שנודע לנו חזרו לקבוע ודאי חוזר הקביעות למקומו דדוקא אם נודע לנו והם עכשיו בפירש אזי אמרי' כל מה שלקח קודם כנודע אבל כשנודע לנו הם בקביעות אדרבה אז אסורים שאז חל עליהם שם קבוע ובלא"ה תמוה על הש"ך דלמה לא הביא ראיה מקו' הש"ס אטו מגיסא אסורה עכ"פ הש"ך אינו סותר כלל דבריו דבסימן קי"ד מיירי שלא ראינו הפרישה ואז לא ידענו מן ההיתר דדוקא כשנתפזרו בפנינו לאחר שנודע התערובת דאיתחזק התירא אבל בלא"ה אסור וכך הם דברי הש"ך כדברי הפ"ח ואין כאן מחלוקת כלל. ואמנם החילוק בין קביעת מקום אחד לב' דבמקום אחד אע"פי שכבר פרשו מקצתן ואח"כ נודע הטרפות ה"ל קבוע אע"ג דאפשר דאין כאן טרפות אבל במקום ב' דוקא אם יש כלן ביחד דודאי יש כאן האיסור חזר להיות קבוע משא"כ כשכבר פרשו קצתן די"ל דאין כאן איסור כלל לא חזר להיות קבוע כדהוכחתי מגמ' דיומא כן נלע"ד וה"ה אם הביאו מבתים לחניות בסי' קי"ד נ"ל דמיירי שהביאו הכל מבחים לחניות דאל"כ מה שבחניות הוי פירש כיון שנשאר במקום קביעות ראשון וא"ל דא"כ למה בפירש לבתים מקרי פירש נימא דיחזור הקביעות למקומו י"ל דהיינו כמו שאמרו אשה הדרא לניחותא כו' משא"כ גבי עוף כמו שאעתיק בסי' שאח"ז ור"ל כיון דדרכו בכך הוי קבוע משא"כ עוף וה"ה בבתים דהוי פירש ממש מקרי תמיד פרוש שהרי אין מפרישין אותן לבתים לעשות מהם קביעות משא"כ במקום שמוכרין: