בינת אדם, שער הקבוע יט

1באור דברי תוספות בכתובות דף ט"ו ולתרץ קושיתם על רש"י שם

2והנה הראיה שהביא הפ"ח מסוגיא דנזיר דאמרינן אשה הדרא לניחותא תמוה שהרי פירש"י ותוס' שם על קו' הש"ס שם אשה נמי נימא בשוקא אשכח וקדיש פירש"י ותוס' שם דהיכא דמצא המשלח אשה בשוק היה לנו לומר שיוכל לקדשה דלא קבוע דכל דפריש ומשני הדרא לניחותא והרי גם כאן קשה אטו מגיסא אסורה שהרי פרשה לאחר שנודע לו הספק וחל עליה שם היתר כשקדשה בעת הפרישה ועדיין היא ניכרת לבעל ולמה אסורה ולכן נ"ל דס"ל כמו שכתבו תוס' בכתובות ט"ו ד"ה דלמא שהקשה דמאי משני הש"ס דלמא אזיל איהו לגבה דה"ל פירש והרי מסוגיא דנזיר מוכח דבאדם ל"ש כל דפריש מדמשני אשה הדרא לניחותא ור"ל דל"ש כלל כל דפריש וכתבו התוס' וז"ל ולאו פירכא הוא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא פירש עכ"ל הרי להדיא מדכתבו תוס' הדרא לניחותא האשה שקידש השליח ולרש"י ותוספת דנזיר קאי על האשה שמקדש המשלח אלא נראה שהם מפרשים כפי' הרא"ם הביאו בשיטה מקו' נזיר וז"ל אימא בשוקה כו' דחומרא יתירה הוא לאסור כל הנשים וה"ל לתלות שמא בשעה שקדשה לא היתה קבוע וע"ז משני הש"ס הדרא לניחותה אחר שקדשה וכיון דקביע הוא השתא חשובה כמחצה אבל עוף אין לו קביעות דתדיר נודד ממקום למקום ואין לו קביעות עכ"ל ובזה א"ש דתוס' כתבו דודאי גבי אדם שייך כל דפריש והיינו היכא דאזיל איהו לגבה והרי הוא עכשיו בפירש משא"כ באשה שאף שקדשה השליח בשעה שהיתה פירש מ"מ כיון בשעה שבא על האשה כבר חזרה האשה שקדש השליח לביתה ונעשו כל העולם קבוע ולפ"ז שפיר מייתי הפ"ח ראיה מסוגיא דנזיר דנייד דאקבע חוזר לקביעות שהרי קודם שנודע להמשלח מן הפרישות כבר חזרה לקביעות וגם ל"ק אטו מגיסא אסורא כי לא היה שם היתר עדיין שהרי המשלח לא ידע מן הפרישה ואף אם נאמר שיועיל הידיעה של השליח מ"מ כיון שלא היה ידוע לבעל שום היתר לא מקרי פירש כלל כיון שאינו ניכר עכשיו וכמו שכתבנו לעיל סימן ב' דדבר שאינו בא לידי ידיעה ואינו בפנינו לא מקרי ידיעה כלל ומה שהקשה הפמ"ג דממ"נ לשיטת תוס' אינה אלא משום קנס ואיך יליף הפ"ח לענין קבוע לא ידעתי כונתו שהרי כתב תוספת שם דלא הוי קבוע גמור ולכן קנסו משום דהוי קצת קבוע ומה שהקשה דלשיטת רמב"ן בגיטין הוי קבוע גמור דאורייתא ואיך יליף לקבוע דרבנן כבר כתבתי דלק"מ דכל דתקון רבנן כו' ואך צ"ע לשיטת רש"י ותוס' בנזיר דקו' הש"ס הוא אימר בשוקא אשכח קאי על המשלח וא"כ קשה אטו מגיסא אסורה ואיך תחזור לאיסור כיון שמכירה ואיך תחזור לקביעות ועוד דקו' תוס' בכתובות במ"ע דלשיטתם צ"ל דמשני הדרא לניחותא ולא שייך כלל כל דפריש וצ"ל דכוונת רש"י שכתב דגבי אשה ל"ש כל דפריש כונתו במתק לשונו שכתב בנזיר אשה דלא ניידא דכל כבודה פנימה ר"ל דדוקא גבי אשה ל"ש פירש דאפילו כשהיא בשוק מ"מ דעתה תמיד על ביתה אבל לגבי גברא בכתובות ודאי שייך כל דפריש וא"כ ל"ק קו' חוספת בכתובות וגם הקו' אטו מגיסא לק"מ כיון דל"ש גבה כל דפריש:

3אך צ"ע וכי ישתנה הדין בפ"נ בשבת שהבאתי בסימן י"ח דלפ"ז בנשים אפילו בחצר אחרת ובנעקרו כולן מפקחין כיון דלעולם הוי קבוע וצ"ל דדוקא לענין זה בקדושין כיון דקדושין לצורך ביאה הוא ובודאי לא תבעל בשוק ולכן לענין זה ל"ש בה פריש אבל לכל שאר דברים אין חילוק בין אשה לאיש: