בינת אדם, שער הקבוע כג
בינת אדם · Binat Adam, Shaar haKavua 23
Open in the reader →1דין אם פרשו רובן למקום א' ומיעוט למקום אחר המיעוט מותר וכן כל מה שיפרוש מהרוב מותר ובלבד שנים אחרונים אסורים:
2והנה בהשקפה ראשונה יש מחלוקת בין הרשב"א לשאר פוסקים דהא כתבו דלרשב"א כולן מותרין ואין כאן איסור כלל אפילו ב' אחרונים והנה הרא"ש בפ' או"ב כתב בשם ה"ג דנכבשינהו ונימא כל דפריש וכולן מותרים חוץ ב' אחרונים וכ"כ הטור והש"ע בסימן ט"ז והטור בסימן נ"ז ורמ"א בסימן ק"י ואמנם באמת נ"ל דאין כאן מחלוקת כלל שהרי הרמ"א כתב בסימן ק"י סעיף י' ומחלק במפריש במתכוין דאם נבאר מקצת הקביעות אסור הפירש אבל אם נתפרשו כולן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פרשו קצתם אותם שפרשו אז מותרים רק ב' אחרונים אסורים וכתב בד"מ הביאו הש"ך שם שקבל מחמיו תירוץ זה לתרץ דברי הטור דבסימן ק"י פסק דאפילו פירש ממילא אסור ובסימן נ"ז כתב דנכבשינהו ואמרינן כל דפריש חוץ ב"א ומתרץ דהתם מיירי בלא נשאר כלום במקומן וכמו שכתב הש"ך שם דזה נקרא נתפזר ע"ש וצ"ע דלמה דחק כ"כ להאריך בלשון ולא כתב סתם דפירש ממילא דאסור היינו בנשאר הקביעות ובסימן נ"ז מיירי בנתפזרו כולן אע"כ דא"א לאוקמי דברי הטור דמיירי דע"י מה שכבשם נתפזרו כולם דממ"נ אם עשה בכוונה לפזר כולם אזי כולם אסורין דאין מבטלין איסור לכתחלה וכדע' הרא"ש והטור בסימן צ"ט אפילו איסור דרבנן ואי מיירי בשוגג כמ"ש הש"ך או שלא כיון לפזר כולם רק שיתפזרו בדרך שכתב רמ"א וע"פי מקרה נתפזרו כולן אם כן למה כתב הטור דב"א אסורים כקו' הב"ח הביאו הש"ך ס"ק ל"ד אע"כ דמיירי הטור שיכבשם שניידו כולם ואם יתפזרו כולם באמת כולם אסורים כיון שפזרן בכוונה אלא אם יתפזרו בדרך זה שהרוב יהיה לצד א' והמיעוט לצד א' אזי כיון שעכ"פ כולם נעקרו ממקומם ולא נשאר שום קביעות ואם כן ל"ש גזרה שמא יקח רק דהרוב אסור משום איסורא ברובא ולכן ב"א אסורים ואם כן דברי רמ"א נכונים ושאר אריכות לשונו והראיה שמביא מפ"נ עיין בסמוך בסימן כ"ה ומה שכתב רמ"א בסימן ק"י החילוק בין פירש מקצת לפרשו כולם עדיין ק' דה"ל לכתוב גם כן הדין בנתפזרו כולם דהיינו בשוגג וכמ"ש הש"ך שם אז מותרים כולם יש לומר דזה ממילא ידעינן דכיון דאשמעינן דהיכא דנעקרו כולם בטל הקביעות ממילא ידעינן בנתפזרו כולם בשוגג דכולם מותרין דאין כאן ב' אחרונים כיון דדין זה דבע"ח לא בטילי הוא דוקא במקום קביעתן אבל כשנעקרו הרי הוא כשאר יבש ביבש דמותרין כולם כיון דבטל רק בדין זה דפרשו רובם למק"א בא לאשמעינן דאע"פ דבטל הקביעות מ"מ הרוב אסור דאיסורא ברובא איתא ואעפ"כ מה שיפרוש ממילא גם הרוב מותר אפילו לטור דס"ל פירש ממילא אסור היינו דוקא היכא דשייך גזרה שמא יקח מקבוע משא"כ ברוב אע"ג דאמרינן איסורא ברובא מ"מ אין עליו דין קבוע וכמו שנכתוב בסמוך אי"ה ולכן כל דפריש מותר רק ב"א אסורים וגם י"ל דבא לאשמעינן דעכ"פ המיעוט מותר ולאפוקי מדעת הרא"ה שנכתוב בסימן כ"ט אבל לכ"ע היכא דל"ש גזרה זו דשמא יקח מקבוע כגון שנתפזרו ממילא אמרינן על כא"וא כל דפריש ואף שבתשו' הרא"ש כלל כ' דין י"ז כתב ולהכי קאמר ונכבשינהו דניידי ולבתר הכי אמרינן כל דפריש כו' משמע דעל ידי מה שניידי מתחלה עדוין אסורין ז"א דהרא"ש כתב זאת על מה שכתב תחלה דפי' בפנינו אסור ול"א כל דפריש והיינו כמו שכתב רשב"א דכל דפריש בפנינו הוי כלקח מן הקבוע וז"ל הרא"ש שם ועוד כיון שפירש בפנינו ל"א כל דפריש ולהכי קאמר ונכבשינהו דניידי ולבתר הכי אמרינן כל דפריש ודוקא בכובש בידים לפזרם בפנינו י"ל דס"ל לרא"ש דלא מהני הפיזור בפנינו משא"כ בפיזור ממילא י"ל דמודה לרשב"א דכולן מותרים אפי' בפנינו כו' וא"ל דלהרא"ש מאי מהני מאי דכבשינהו כיון דעדיין הם אסורין אפילו לדעת המקשין שם צ"ל דהיינו דדרך הבהמות שנשארים תמיד בכנופיא א' ואם נמתין עד שיפרשו מקצתן זה לא שכיח בבהמות ולכן פריך דיכבשם שיניידו ממקומן ואע"פ שזה לא מהני עדיין כיון שהוא בידים ובפנינו מ"מ עכ"פ כיון שהם כבר בפיזור אם כן ממילא תנוד הבהמה ממקומה ונאמר עלי' כל דפריש ומשני שמא יקח ר"ל אם נתיר פירש ממילא גזרינן שמא יקח מקבוע אבל לפי מה שפירש רשב"א בתה"א דר"ל שיכבשם ויכנסם במקום צר וינודו מעצמם ואם כן תיכף שינודו נאמר כל דפריש וא"ל דמ"פ הש"ס הא אין מבטלין איסור יש לומר דזה דוקא אם עשה מעשה שעי"ז ניתר תיכף משא"כ כאן שמכניסם למקום צר דעדיין אינם ניתרים ואף אם ינודו אח"כ זה בא ממילא אין כאן משום מבטל איסור ועוד דהא אין ברור כ"כ שינודו עד שיתפזרו כולם שמא אעפ"כ לא יתפזרו רק ישארו בקביעות ופריך שפיר: