בינת אדם, שער הקבוע מד

1כללי ס"ס

2שאלה שחטו ב' בהמות ונמכר א' מהם ואח"כ נמצא באחד מהם היה ספק טריפה מה דינו:

3תשובה תחלה צריכין ליישב דעת הש"ך בכללי ס"ס שדבריו סותרי' זא"ז במקומות הרבה בדין חד בחד דבסימן ד' כתב בב' תרנגולת שהיו בחצר אחד כשרה ואחד ס"ט ונמצא ביצה בחצר הביצה מותרת אפילו בלא תערובת רק שהתרנגולת נתערב חד בחד מטעם שמא מן הכשרה ואת"ל מן הטרפה שמא אינה טריפה ול"ל דהא כבר אסרת מס' והוי ס' ראשון מ"הת ז"א דהא נתערב חד בחד דלא הוי ס' ראשון מ"הת עכ"ל הרי שכתב בהדיא דחד בחד לא הוי כגופו של איסור אבל כשלא נתערבה התרנגולת אם כן ל"ל שמא מכשרה ואת"ל מטרפה שמא אינה טריפה ז"א שהרי כבר אסרת מס' מ"הת ואם כן הוי ס' ראשון מ"הת ותמה עליו הת"ח אדרבה איפכא הוא דתערובת חד בחד גרע אפילו מספיק' דגופא וכ"כ הש"ך גופיה בס"ק כ"ה וז"ל ספק איסור דאורייתא שנתערב חד בחד חשוב כגופו של איסור ואם נתערב א' מהן אח"כ ברוב אינו בטל מטעם ס"ס עכ"ל ואם כן כיון שנתערבה התרנגולת חד בחד הוי כאלו שניהם הם ס"ט ואם כן ל"ל שמא מכשרה נולדה דהא אין כאן כשרה כלל אבל כשלא נתערבה רק כ"א ניכרת בפ"ע אם כן שפיר יש לומר שמא מכשרה ואת"ל מטרפה שמא אינה טריפה וא"ל הרי כבר אסרת התרנגולת מספק ז"א שהרי הביצה א"א לבא לפנינו אלא בב' ספיקו' ואין אנו מתירין התרנגולת רק הביצה והביצה לא נאסרת מעולם עכ"ל הפ"ח ועוד צ"ע שהרי בס"ק י' כתב והקשה על האגור ממ"ש הא"וה והוא מה שכתב רמ"א בסעיף ח' דס"ט שנתערב וחזר ונתערב ברוב מותר אבל כשנתערב חד בחד אפילו התערובת ב' אסור וא"כ דבריו סותרים זא"ז ואמנם נ"ל דס"ל להש"ך דבאמת חד בחד הוי כגופו של איסור וכמו שכתב בסימן כ"ה אבל לס"ל כפ"ח דנימא נהפך היתר להיות איסור רק כיון דאתחזק איסורא הוי כ"א בס' שמא הוא האיסור ובודאי איסור בדבר שחייבין כרת מביא אשם תלוי ובס' איסור מותר מ"הת שהרי תיכף כשנתערב חד בחד היה על כ"א ס"ס שמא אינה טריפה ושמא זו כשרה אף דאמרינן הרי כבר אסרת מס' היינו שלא נוכל להתיר כל חדא מטעם ס"ס דמדרבנן לא הוי ס"ס מעליא כיון דאתחזק איסור' וכבר אסרת מספק אבל מ"הת ודאי מותר מטעם ס"ס ולכן התרנגולת אסורה כיון דאתחזק אסורא מ"מ אסור מדרבנן אבל הביצה שלא נאסר אפילו רגע אחד ותיכף כשנולדה א"א לבא לפנינו כ"א בב' ספיקות ולכן מותרת לגמרי ואמנם זה שייך כשלא ראינו אותם בשעה שפירשה מן התרנגולת אבל אם ראינו כשפירשה מתרנגולת אין כאן אלא ס' א' שמא התרנגולת זו היא הכשרה אבל לא נוכל לומר ואת"ל מהטרפה שמא אינה טרפה שהרי כבר אסרת אותה דכיון דראינו אותה שפירשה מתרנגולת זו אין חילוק בין הביצה או התרנגולת כמו חתי' בשר שנחתך מן בהמה ס"ט שנתערב חד בחד בודאי א"א לומר ספק שמא חתי' זו מן הכשרה ואת"ל מן הטרפה שמא אינה טריפה שהרי ידעינן מאיזה בהמה נחתך ואין כאן אלא ספק אחד אם בהמה זו כשרה או טרפה והכי נמי ביצה שראינו שפירשה מתרנגולת זו א"א להתיר מטעם ס"ס ולכן דקדק האו"ה לכתוב דווקא בביצה שנמצאת דאז מותרת מטעם דא"א לבא לפנינו כ"א בב' ספיקות וכן דין ז' שכתב הש"ך בחתי' מן ב' חניות שנתערבה מיירי ג"כ בנמצא כמו שכתב בהדיא בכללי ס"ס הקצר סעיף ז' וז"ל ונמצאת חתי' בפניהם עכ"ל וס"ל להש"ך דכיון דנמצא ואז תיכף כשבא לידינו היה בו ס"ס כמו ביצה שהוא דבר חדש אבל בראינו שפירש הוא דומה לביצה שראינו כשנולדה דאסור ובלא"ה צ"ל דהא דסעיף ז' מיירי בלא ראינו שפירש דאל"כ ק' הא גזרינן שמא יקח מהקבוע אפילו כשאינה רק קבוע דרבנן כמו שכתב הש"ך ס"ק ל"ה ולפ"ז אין כאן סתירה כלל בדברי הש"ך דמה שכתב בסימן י' בשם האו"ה והרמ"א בסעיף ח' מיירי שראינו שפירש וכן מיירי האגור שהביא בסעיף י' וכן מיירי בסעיף כ"ה אבל בסעיף ז' ובסעיף י"ט ובסעיף ל' שכתב דאף בלא תערובת מותר מיירי בנמצא שתיכף כשבא לידינו בא בב' ספיקות וכן האגור ע"כ מיירי בנפל לפנינו דאל"כ תיפוק ליה דמותר מטעם פירש ממילא וכמו שכתב הש"ך ס"ק נ"א ולפ"ז אין קו' כלל על הש"ך רק אם ניכרים החניות או לא בזה תליא במחלוקת הש"ך והפ"ח ולפי מה שכתבנו א"ש שיטת הש"ך אף בלא ניכר וכ"כ הכו"פ וגם בניכר דברי הפ"ח ברורים דהש"ך אזיל לשיטתו שמפרש בסימן ד' ס' ראשון מה"ת ר"ל אם צריך להתחיל שמא אין כאן איסור כגון ביצת ס"ט שנתערבה אם כן א"א להתחיל ולומר שמא אין כאן איסור שהרי בודאי יש שם איסור וע"כ צריך להתחיל שמא אינה טרפה וזה ספק ראשון שאסור מן התורה עיין שם בסימן ד' בפירושו על א"וה ע"ש אבל לפי מה שפירש הפ"ח דר"ל כשהשני ספיקות באים כאחת זה נקרא ס' ראשון אינו מה"ת וכן נראה שהוא האמת וכן מטין ונראין דברי רמ"א שהביא הש"ך סי' כ' והתימא על הש"ך שכתב שביאור דבריו כמו שכתב הוא ובאמת יותר מטין כפ"ח ואם כן בניכר פשיטא דמותר וגם באינו ניכר ראין דברי הש"ך כמו שבארנו וס"ל דלא נהפך היתר לאיסור ודלא כפ"ח ודוקא בנמצא דנולדו ב' הספיקות כאחת משח"נ בלקח מחנות א' אף קודם שנודע הס' מ"מ לא שייך לדמותו לביצה דמ"ש אם הוא ביד הלוקח או אם עדיין מונח בחנות הרי כבר אסרת מס' וכמו שכתב הרא"ה הביאו הש"ך ס"ק י"ד דאין זה אלא גילוי מלתא והכא ל"ש מה שכתב שם בשם הר"ן דקבוע חידוש היא ואין לך בו אלא משעת חידושו דהכא לא מטעם קבוע אסור דהא אין כאן אלא חד בחד: וגם בזה שייך סברת הט"ז בס"ק ה' דבגוף א' ל"ש לומר חצי מותר וחצי אסור ואף שכל האחרונים חלקו עליו היינו מטעם כל דפריש ובשלמא בנמצא הטעם דא"א לבא לפנינו כ"א בב' ספיקות משא"כ בלקח ואף דבקבוע דרבנן מה שלקח מקודם מותר היינו דל"ש למגזר שמא יקח מקבוע ואמרי' כל דפריש וכן משמע בא"וה שם שכתב וכ"ש אי פרשי הביצים קודם שנודע משמע דוקא בנמצא מתיר ואף דקאי התם על תערובות ברוב מטעם כל דפריש מ"מ משמע דקאי נמי על תערובות חד בחד דהא אנו תופסים לעיקר תי' ב' של רשב"א דבחד בחד גם ר"ת מודה דאסור וכמש"כ הש"ך והפ"ח ואם כן לא עדיף בנודע ב' ס' כא' אף לדעת המ"ב מס' א' בגופו לר"ת וכי היכי דלר"ת אסור ה"ה לר"י אף בנודע כ"א: