בינת אדם, שער הקבוע נג

1דין ס"ס דשם אונס חד הוא

2כתב הש"ך וכל האחרונים דס"ס שאין אחד מתיר יותר מחבירו אינו נקרא ס"ס ואני בער ולא בינת אדם לי לא זכיתי כלל להבין דבריהם ולא זכיתי להבין במה שהאריך המנ"י והכו"פ להוכיח דל"א שם אונס חד הוא והביאו דבריהם ממרחק מדברי רש"י ורשב"א ולמה לא הביאו ראיה מס"ס המוזכר בגמ' ס' מן האיש ואת"ל מן האשה שמא לא ממקור ומ"ש אם מן האיש או ממכה וכמוהו הרבה כדלקמן ומדברי תוס' שהבאתי ס' צבע ואת"ל כו' שמא מעלמא ובאמת כוונת התוס' בכתובות הוא בפשוט גמור דבר שהשכל מחייב וכוונתם דבשלמא אם היה הדין דגדולה מותר באונס דוקא וקטנה מותר ולא מחמת דרצון קטנה אונס הוא רק דאפילו אם יש לה רצון אעפ"כ מותר הוי שפיר ס"ס הרי אנו דנין על פחת זה באיזה ענין נפתח וצריכין אנו לומר שמא באונס ואת"ל ברצון אפ"ה מותר וזה לא מצינו דאע"ג דקטנה ברצון נמי מותר היינו משום שאין לה רצון אבל בענין זה שיהיה ברצון ומותר לא מצינו ואם כן אין כאן אלא ס' אחד שמא גדולה באונס או קטנה באונס ואין א' מתיר יותר מחבירו וצריך אני להאריך קצת למען נעמוד על האמת: ז"ל ד"מ בא"ח סי' של"ט הביאו המ"א שם ואין להקשות בעכבר נכנס למה אין מחלקין בין הככר קטן דהוי ב' ספיקות יש לומר דלעיל ל"מ דכל ב' ספיקות אינן אלא מענין א' שמא אין כאן חמץ דר"ל אכלה שם או חזר והוציאה וכה"ג לא מקרי ס"ס כמו שיתבאר בי"ד סימן נ"ז אבל הכא שמא אין כאן חמץ כלל דהוי ס' בענין אחר עכ"ל עוד בי"ד סימן נ"ז וז"ל וצ"ע במה שכתב הרשב"א בס' נכנס הוי ס"ס שמא לא נכנס את"ל נכנס שמא צפורן זה לא מיד ארי אלא בכותל נתחכך דזו לא הוי ס"ס אלא ס' א' שציפורן זה הוא מן ארי או מן הכותל עכ"ל וכוונתו דכיון דאנו דנין מאיזה מקום בא הציפורן ואם כן אין אנו צריכין לדון אם על או לא אלא על הציפורן משא"כ בס' שמא לא דרס שפיר אנו דנין שמא לא על את"ל על שמא לא דרס וז"ל הפרישה שם שהרי גם ס' על היא ס' בכותל נתחכך וא"ל דר"ל שמא לא על וצפורן זה מן חיה אחרת הוא שהרי כ' ונמצא צפורן של ארי דמשמע שידוע שהוא של ארי עכ"ל והנה משמע ודאי דכוונתם דכל ס"ס שבעולם צריך שיהיה א' קרוב להיתר יותר מחבירו הדמיון ס' מן האיש ואין כאן מיחוש כלל ואת"ל שיש כאן מיחוש לאיסור דשמא מן האשה אף אני אומר שמא מן המכה ובע"א דף מ"א שברי צורות מותרין אימר לא עבדן ואימר בטלם ושם ע' אימר ישראל כו' ובב"ק דף י"א שמא אין כאן ולד ואת"ל היה שמא לא יצא רובו ובב"ב קל"ד ע"ב ברשב"ם שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם אחין אין לו וכן בכריתות י"ג לס"ד דחלב הוי מעיין ואמרינן ס"ס שמא פחות מכשיעור ואת"ל כשיעור שמא שהה יותר מכדי א"פ וכן בפסחים ט' אימר לא הוי ואת"ל הוי שמא אכלתו ועוד שם ע"ב שמא רוח הפילה ואת"ל נפל כו' וכן ס' ביאה לר"א שם וכן אימר מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו אבל אימר אכלו ואת"ל לא אכלו שמא הוציאה אין א' קרו' להיתר יותר מחבירו אלא ס' א' שמא אין כאן חמץ וכן בדרוסה אם נוכל לומר ס' שמא מחי' אחר' שאין בה דריס' ואת"ל שצפורן זה הוא מן ארי שמא בכותל נתחכך וכן בחדש ס' שמא משנה העברה ואין כאן מיחוש כלל ואת"ל משנה זו שמא נשרש קודם לעומר אבל א"ל ס' שמא נזרע בשבט ואת"ל כו' שמא באדר דאין א' מתיר יותר מחבירו דוק ותשכח בכל ס"ס שהביא המנ"י וכו"פ לסתור כלל זה תראה שאין סתירה כלל וכלל וזהו כוונת תוס' דשם אונס חד הוא דכיון דאין ס' א' קרוב להתיר יותר מחבירו כמש"כ דאם היה הדין דקטנה אפילו ברצון מותר שפיר הוי ס"ס שמא קטנה ואין כאן מיחוש כלל ואת"ל גדולה שמא באונם אבל כיין דגם קטנה אינה אלא מטעם אונס ואם כן אינו אלא ס' א' שמא באונס או ברצון דבכל ס"ס שהבאתי ס' אחד קרוב להתיר יותר מהשני אבל כאן ס' קטנה אין מתיר יותר מספק גדולה ואין כוונתי שיהיה ס' אחד מתיר איזה איסור יותר מחבירו כמו שהבינו האחרונים אלא שכוונתי שיהיה קרוב יותר להתיר מן ס' השני וז"ל המ"מ פ"ג מהל' א"ב דהא טעמא דקטנה מותרת משום דאונס הוא הלכך כולה משום ס' אתה בא להתיר ואין זה ס"ס:

3וארחיב עוד קצת הדמיון עיר שבא לשם תבואה ממדינות רחוקות בענין שאין בו ס' כלל שהוא בודאי משנה העברה וגם באותו עיר יש מקצת תבואה משנה זו ומקצת משנה העברה והנה יש לומר ס"ס שמא ממדינה האחרת ואת"ל מעיר זו שמא משנה העברה אין כאן ס"ס שהרי גם ממדינה האחרת אין לה היתר אלא כיון שהיא משנה העברה ואם כן הכל ס' א' שמא משנה העברה או משנה זו אבל אם היה הדין שחדש אינו נוהג בשל נכרי כסברת הב"ח ויש כאן משל נכרי וגם של ישראל יש מקצת משנה זו ומקצת משנה העברה הוי שפיר ס"ס שמא היא של נכרי ואם כן אין איסור כלל ואת"ל של ישראל שמא משנה העברה באופן שאם הספק אין אתה צריך לחקור בו שום אופן אלא יהיה איזה אופן שיהיה תמיד מותר מחמת שאין נוהג בו שום איסור הוי שפיר ס"ס משא"כ אם גם ספק הראשון יש בו צד שיהיה אסור רק שאנו מתירין מחמת טעם שלא היה באופן האיסור אם כן צריך שבספק השני יהיה טעם אחר להתיר דאם גם בספק השני הוא עצמו הטעם שיש בספק הראשון היינו שם א' ואין כאן ס"ס.

4ומה שהקשה הכו"פ מקדרה שאב"י לק"מ שהרי מיירי שכבר נתבשל בתוכו היתר וצריכין אנו לדון על הקדירה אם היא ב"י או לא שפיר הוי ס"ס המתי' שמא אב"י ואת"ל כו' וכן ספק לא הגיע לחלל הגוף ואין כאן מיחוש כלל וכן אם ריעותא מחמת דופן אם אין כאן בית מיחוש כלל לריאה דאין בה ריעותא כלל ואת"ל מחמת ריאה ויש בה ריעותא כו':

5ומזה אני תמה על הב"ח בסי' פ"ד שכתב דהרשב"א מתיר בנמצא תולע תוך הפירי אפי' חורו נקוב ורש"י ור"ת אוסרים וכתב הב"ח בשם הב"י דטעמא דרשב"א דל"א שמא פירש כמו משרצים שבבורות והאוסרים ס"ל דשז"ה דהוי ס"ס שמא לא פירש כלל ואת"ל פירש שמא לא פירש לחוץ ע"ש והוא תמוה דמאי ס"ס יש כאן דכיון דאין חילוק בין פירש לדופני הבור או שהיא במים ואם כן אין כאן ס"ס כלל והכל שם א' אלא כוונת הב"י כיון דהתורה התירה ש"מ דל"א שמא פירש ומיני' ילפינן דה"ה לפירי.

6וכן מוכח מדברי האגור הביאו הש"ך בכללי ס"ס סי' י"ג כ' דס"ס שאינו מתהפך כגון שחט ומצא סכין פגום שמא בעצם המפרקת ואת"ל שלא במפרקת שמא במיעוט בתרא ע"ש ול"ל משום שאינו מתהפך הא אינו מתיר מחבירו כמש"כ לבסוף אע"כ דה"פ דודאי הוי ס"ס שהראשון קרוב להיתר יותר דשמא במפרקת ואין כאן מיחוש כלל ואת"ל שיש צד איסור דשמא נפגם בסימנים גם בזה יש לומר דמותר דנפגם במיעוט בתרא אלא דאינו מתהפך דבשלמא אם מתחיל מתחלה שמא ב' מפרקת אם כן הספק הב' מתיר יותר שהרי ס' הב' הוא דאפילו את"ל בסימנים יש לה תיר אבל אם התחיל שמא במיעוט בתרא ואת"ל לא במיעוט בתרא שמא במפרקת זה אינו מתיר יותר ממיעוט בתרא וגם לא תוכל לומר את"ל במיעוט קמא הוי נבלה:

7ואתה המעיין פקח עיניך בדברי מהרי"א שהביא הש"ך בכללי ס"ס והפ"ח ותמצא שכוונתו כמו שכתבתי וכן כוונת הפ"ח בכוונת דבריו ודלא כש"ך וכל מה שהק' המנ"י והכו"פ על כלל זה הנני משתטח לפניהם לבקש מחילתם אבל האמת הוא כמה שכתבתי ועיין בהל' נדה בתשובה דקרטין:

8והנה הט"ז בסימן מ"ט סעי' ד' הק' בדין נמצא נקב בקורקבן ושאר איברים וס' אם ע"י חולי או קוץ דכשר מטעם ס"ס והק' אם כן בוושט נמי בסימן ל"ג בס' ע"י קוץ הוי נמי ס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב לחוץ ונ"ל דלק"מ דבשלמא בדינו של אוהל מועד בשאר איברים הפנימים ואפילו בדקין והמסס שפיר יש ס"ס שהרי דינו של אה"מ הוא שנמצא נקב מצד אחד ואנו רואין שלא ניקב מכבר השמ א"כ אין אנו צריכין לדון על אבר זה כגון שנמצא בלב וקורקבן והמסס ובה"כ נקב מצד החוץ ואנו רואים שאין בו שום חשש שבודאי לא ניקב לפנים אלא דצריכין אנו לדון שמא היה נעשה פ"י מחט והיה אסור מטעם מחט שנמצא בחלל הגוף שמא ניקב במקום אחר ע"ז כ' אה"מ דכשר מטעם ס"ס דזה דומה ממש לספק עאל ארי דכשר בסימן נ"ז סעיף י"ג כמש"כ הש"ך שם דהוי ס"ס שמא לא עאל את"ל עאל שמא לא דרס וא"כ ה"נ הלא אין אנו צריכין לדון על נקב זה דבודאי ע"י נקב זה כשר שהרי אנו רואין שאינו אלא מצד א' אלא דהחשש הוא על מקום אחר שאין בו ריעותא כלל והוי ס"ס שמא לא היה כאן מחט כלל ואין כאן ריעותא ואת"ל נכנס שמא לא ניקב אבל בוושט דיש בו נקב מצד אחד ומצד החוץ אין לו בדיקה וא"כ אנו דנין על הנקב מאי מהני הס' אם הוא ע"י קוץ או מחמת החולי אין כאן אלא ס' אם ניקב מבחוץ או לא ולא ידעתי למה נתחבטו האחרונים בקו' הט"ז הנ"ל על אה"מ (ועיין בשער א"וה סי' כ"ד וסי' כ"ז):