בינת אדם, שער הקבוע נד

1דין ס"ס אם צריך לברר ואפילו אם א"צ לברר מ"מ בהמה בחיי' והיא ס' שמוטה וכיוצא בו אפ"ה החלב אסור:

2ס"ס שיכול לברר הש"ך בכללי ס"ס סי' ל"ה כ' בשם הרשב"א בחי' דצריך לברר אבל המעיין יראה דבתה"א דף ל"א כ' בהדיא בסרכא תלוי' דכשרה מטעם ס"ס וא"צ לבדוק דהוי ס"ס שמא הפשטת ליחה ואת"ל מחמת סירכא שמא רק מעור העליון והקו' שהק' בחי' מתרץ בדף מ"ה בע"א וכן מצאתי בפ"ח (ואמנם ראה זה מצאתי בעה"ק לרשב"א שער א' דף ה' ע"ב בפרוץ כעומד שכ' ז"ל ועוד שיש לומר כאן ב' דברים להקל שמא עומד מרובה על הפרוץ וא"ח אינו מרובה שמא כמוהו ופרוץ כעומד מותר וכל שיש להתיר ב' צדדים ואין לאיסור אלא צד א' סומכין עליהן ואפילו בדבר שאפשר לשער ולדקדק שלא הצריכו לדקדק ולשער בכיוצא בהן וצריך עוד להתיישב בדבר זה עכ"ל. הרי להדיא דמסתפק בזה: ומש"כ הש"ך ראי' מסה"ת וסמ"ג ברואה דם מ"ח דמותרת בלא בדיקת שפופרת מטעם ס"ס נ"ל דאינו ראיה כמש"כ בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג לאוין מצוה קי"ח דהתם שאני דהתם אפילו תבדוק ותמצא דם בראש המכחול אכתי י"ל לא כל אצבעות שוות וא"כ עדיין אינו אלא ספק איסור משא"כ כשיבדוק למצוא ודאי איסור י"ל דאפי' בס"ס מחויב לברר וגם מרא"ש הנ"ל אין ראיה דר"ל דזה טורח גדול למצוא קפילא וכמש"כ שם מהרש"ל וא"כ הדבר צ"ע) ועוד תמה אני על הגאוני' שלא הביאו ראיה מדברי הרא"ש בעבודת כוכבים פ"ב סי' ל"ה דכ' דסת' כלים אב"י מס"ס שמא לא נשתמש בו היום ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם בעין ואע"ג דיכול לברר ע"י קפילא לא הטריחו חז"ל עכ"ל הרי להדיא דא"צ לברר ומכ"ש לפי מה שכתבתי בשער רוב וחזקה דאע"ג דלא סמכינן אחזקה במקום שיכול לברר אבל ברוב סמכינן וא"כ כ"ש בס"ס די"א דעדיף מרובא ומדבריהם משמע אע"ג דיכול לברר ב' הספיקו' אפ"ה א"צ לברר ולפ"ז היה נרא' בהמה שצולעת וא"י אם נשמט בוקא דאטמא דהוי ס"ס שמא לא נשמט כלל ואת"ל נשמט שמא לא אעכל ניבי' וכן בהמה שבא לפנינו מבעבע דם במקום דיכול לתלות שנעשה ע"י קוץ ולא ידעי' אם נכנס הנקב לתוך החלל דהוי ס"ס כמש"כ הכו"פ בסימן נ"א ועיין בב"א בשער א"וה סי' כ"ד וכיון דס"ס א"צ לברר בהפ"מ כמש"כ הש"ך וא"כ היה מקום להתיר החלב מחיים אך רואה אני דזה ליתא דכל מה דשרינן וא"צ לברר היינו במקו' שאינו עומד להתברר ממילא כגון בנשמט הגף בסי' ק"י בסופו וכן בנאבד הירך וכיוצא בו לאחר שחיטה שלא יתברר עוד אבל החלב מחיים ודאי אסור אפי' את"ל דא"צ לבדוק כלל אחר שחיטה אם נשמטה וכן במבעבע בדם וס' אם נכנס לחלל אפי' את"ל דא"צ לבדוק כמו שבארתי בשער א"וה אי"ה עכ"פ הא אפשר שאפילו בלא בדיקה יראה שנשמט הירך ושיש נקב מבפנים וא"כ בודאי טרפה שאפילו במקום ס"ס אם ימצא ריעותא טרפה כמש"כ הש"ך בסימן ק"י ס"ק ל"ה וא"כ נתברר למפרע שאכל חלב טרפה וכעין זה כ' הש"ך שם ומה שכ' הש"ך שם שהוא דוחק היינו משום בזיון קדשים לא נראה לו לחוש לאיסור הקריבהו לפחתך כיון דממ"נ עושה איסור אבל היכא דליכא איסור כגון בחולין בודאי אסור להכניס א"ע בס' איסור תורה שמא ימצא שהיא טרפה ואפילו אם נאמר דמותר מן הדין כיון דעכשיו יש בו ס"ס מצינו כיוצא בו בשומרת יום וזבה דטבילתן ביום ובעילתו תלוי' דשמא תראה ותסתיר אע"ג דמותר לבעול ה"ז גרגרן וה"ה הכא כן נלע"ד בלא פקפוק דהחלב אסור אפילו במקום ס"ס וכ"ש בס' דשמוטה בלא"ה החלב אסור דבשלמא בס' נקובה כיון שאין כאן חשש שמא תנקב עוד אלא שנתרפא היטיב י"ל סברא זו דס"ס אבל בשמוט' או בנקובה ויש שם מכה טרי' שלא נתרפא' הא יש לחוש בכל יום שמא עכשיו נתעכלו הניבים וכן במכה טריה שידוע שאוכלת הבשר בפנים וזה בודאי שכיח יותר מדרוסה וא"כ החלב אסור בלא פקפוק ואפי' שהיית יב"ח ולידה לא מהני דשמא עכשיו נתעכלו הניבים כמו שכתבתי בח"א בכלל י"ד סי' ל"א:

3ועיין בשער א"וה סי' כ"א כתבתי ראיות להתיר החלב

4ואמנם במקום ס"ס מחיים צריך עיון אם מותר למכרו דאע"ג דכ' הש"ך בססי' נ"ז דבכל ס' טריפות אסור למכור היינו מטעם מש"כ הפ"ת בכללי ס"ס סי' י"ח בשם מהרי"ט דאסור לעשות ס"ס בידים ואם ימכור הנכרי לישראל יאכל הישראל השני בספק אחד אבל במקום שיש ס"ס אפילו מחיים בגוף הבהמה כגון ס' שחיטה או אם ניקב לחלל הבהמה דאין עושין ס"ס בידים וכן אם ישראל השני יאכלנו בס"ס ואם כן צ"ע לפי מש"כ שם הפ"ח דספק שמא ימכרנו לנכרי לא נחשב לספק וא"כ צ"ע: