ברכת אשר על התורה, דברים יב:ד

1"לא תעשון כן לה' אלהיכם". שלושה פירושים מציע רש"י לפסוקנו, ורמב"ן מבקש להכריע. לדברי הרב יוסף כרמל שי' ב"בית ועד לחכמים" (כינוס שמנהיג מחותני ר' מאיר ברכפלד שי' מספר פעמים בשנה בביתו שבמוצא עלית ובו נידונות סוגיות שונות בין תלמידי חכמים וחכמי מדע) פסוקנו מדבר באיסור להשחית מקומות ששימשו לעבודת ה', אם בימי האבות ואם מאוחר יותר כאשר שבו ובנו במות כמו בימי מנשה. בכך נקט כהסברו השני של רש"י וכפי שהכריע רמב"ן, אלא שהרחיבו וייחסו אף לבמות המאוחרות יותר. ואף ציין ל"שו"ת חתם סופר" (אורח חיים סימן לב) שכתב: "דאין ספק אצלי שאסור לנתוץ אבן מבמה... אפילו בשעת איסור במות משנבנה בית המקדש". ובכך הוא מבאר את הכתוב (מלכים ב' יב, ד) "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים" וגו'. ראה שם בתשובה באריכות. וזהו לכאורה סודם של התלים שבהם חפרו ארכיאולוגים ומצאו בהם מזבח, כלומר מכיוון שאסור לנתץ במה, כיסוה עפר ונהיה תל. (פ' יתרו תשנ"ו) וראה מאמרו של הרב יוסף כרמל שי' בספר "חמדת הארץ" (חלק ו, מכון התורה והמדינה, ארץ חמדה עמ' 225) שהביא דברי ה"חתם סופר" והוסיף: דבריו של ה"חתם סופר", שנכתבו באירופה לפני כמאתיים שנה, קיבלו חיזוק אדיר מהחפירות הארכיאולוגיות בארץ ישראל ביובל האחרון (עיינו בפרסומיו של פרופ' יוחנן אהרוני אודות החפירות בתל ערד, במאמרו של פרופ' יהודה אליצור אודות חפירותיה של פרופ' רות עמירן ברגמים שסביבות ירושלים, ועוד). הערת הרב איתן שנדורפי שי': יש לציין שהסברו השני של רש"י הורחב על־ידי הפוסקים גם לדיני בית כנסת. עיין בדברי הרמ"א ("שולחן ערוך" אורח חיים סוף סימן קנב) שכתב: "...ואסור לסתור דבר מבית הכנסת, אלא אם כן עושה על מנת לבנות". וב"משנה ברורה" שם סקי"א מבואר: דהוי כנותץ אבן מן ההיכל, דאסור משום שנאמר "את מזבחותם תתצון וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם" וכו'.

2כשאמרתי את הדברים לפני שלומי שי', סיפר כי קרא אצל ארכיאולוגים, שהבמות היו מעין פלטות־אבן מוגבהות מעט. (פ' ראה תשס"ד, כשממן שתח' עם דינה שתח' בשווייץ)