ברכת אשר על התורה, דברים יב:ה

1"...אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם" וגו'. צריך תשובה לשאלה, מדוע זה מעלימה התורה את "המקום", כלומר ירושלים, כלום רק משום שעדיין לא היה בידי ישראל, הרי לא היה בידיהם עד ימי דוד המלך? (פ' שופטים תש"ס)

2לכאורה אין הסיבה בכך שעדיין ירושלים אינה בידי ישראל, שהרי גם הר גריזים והר עיבל (למעלה יא, כט) עדיין לא היו בידם. (פ' כי־תצא תש"ס) לשאלה זו נדרש בהרחבה הרב איתן שנדורפי שי' במאמרו "המקום אשר יבחר ה'" ("הדר העולם" עמ' 97), והרי עיקרי הדברים: הסברים שונים נתנו המפרשים לשאלת הסתרת שמה של ירושלים בתורה: (א) חזקוני על אתר כתב: "לא פירש המקום, לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות, כמו גלגל, שילה, נוב וגבעון, ובית עולמים, וחייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה" (פסחים ג ע"ב). לפי החזקוני כוונת התורה בביטוי "המקום אשר יבחר ה'" איננה רק לירושלים, אלא לכל המשכנים, ולכן לא כתבה התורה "ירושלים", אלא "המקום אשר יבחר ה'".

3(ב) האברבנאל (לפסוק ד) כתב: "שלא יחשבו ישראל שאחרי שיכבשו את הארץ יעשו בתי קדושתם באותם המקומות שהיו העמים עובדים לאלהיהם... לכן הודיעם שלא יהיה כן... 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה'' ...רצונו לומר שהמקום המקודש צריך שיהיה אחד כאחדות האלהי יתברך השוכן בו, ולא יהיה רבים כמקומות הגויים, וזהו אומרו: 'כי אם אל המקום'. עוד צריך שתהיה בחירתו מאת ה' ועל פי נביא, לא כרצון העובדים כאשר יעלה על רוחם, וזהו: 'אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם'". לפי האברבנאל נראה שהתורה התכוונה רק לירושלים, אלא שאף על פי כן היא לא כתבה זאת במפורש, כדי להדגיש שהמקום נבחר על־ידי ה', ולא על־ידי בני אדם.

4(ג) הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ג, מה) כתב שהתורה רצתה במכוון להעלים את הידיעה שהמקום שבו יבנה בית המקדש הוא ירושלים, וזאת בגלל שלוש סיבות: "האחת - כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה, כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם. והשנית - שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה ויהרסוהו ככל יכולתם. והשלישית - והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו, ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה, כמו שאירע בדרישת הכהונה. ולפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות".

5לדעת הרמב"ם התורה העלימה את מקום המקדש כדי למנוע מלחמה עליו בין הגויים לבינינו, ובינינו לבין עצמנו, וכן כדי למנוע את השחתתו על־ידי הגויים.

6(ד) ה"כלי יקר" (לפסוק ד) כתב: "קרוב לשמוע שלכך לא גילהו - שלא ינהגו ביזיון בשילה, ונוב וגבעון, כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה".

7דהיינו התורה לא כתבה מהו המקום הנבחר, כדי שבני ישראל יכבדו את המשכנים בשילה בנוב ובגבעון, מתוך שיחשבו על כל אחד מהמשכנים שיתכן שזהו מקום בית המקדש הנצחי, ואילו היתה התורה כותבת שבית המקדש ייבנה בירושלים היו בני ישראל מזלזלים במשכנים ההם, מתוך שהיו יודעים שהם רק משכנים ארעיים.

8(ה) טעם נוסף מביא ה"כלי יקר": "ואומר אני שיש סוד בדבר, כי אפילו לאברהם לא גילה מיד, ואמר: 'על אחד ההרים אשר אומר אליך' (בראשית כב, ב) וקרא שמו: 'ה' יראה', כי הוא יתברך הרואה, ואין איתנו יודע עד מה".

9נראה לומר שאדרבא, ממקום שהביא ה"כלי יקר" ראיה שאיננו יכולים לדעת מדוע סתמה התורה וכתבה "המקום אשר יבחר ה'" - מאברהם אבינו בעקדה - משם דווקא נוכל ללמוד מדוע לא גילה לנו ה' בספר דברים את המקום אשר יבחר.

10בפרשת העקדה שאל רש"י שאלה דומה וענה עליה, ותשובתו שם שייכת גם לכאן! וזו לשונו של רש"י שם: "'את בנך' - אמר לו: שני בנים יש לי. אמר לו: 'את יחידך' - אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו. אמר לו: 'אשר אהבת' - אמר לו: שניהם אני אוהב. אמר לו: 'את יצחק'. ולמה לא גלה לו מתחלה?... כדי לחבב עליו את המצוה, וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור".

11מעין זה כתב רש"י גם בתחילת פרשת לך לך (בראשית יב, א): "'אל הארץ אשר אראך' - לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור ...כיוצא בו: 'על אחד ההרים אשר אֹמר אליך'". אם כן ניתן לומר על פי רש"י שהקב"ה לא כתב היכן יבנה בית המקדש כדי לחבבו עלינו.

12ואמנם הטעם השני שכתב רש"י - "לתת שכר על כל דיבור ודיבור" - אינו שייך כל כך לענייננו, שכן אין בענייננו שני דיבורים בדומה ל"את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק", ולא שני שלבים בדומה ל"הארץ אשר אראך", או "אחד ההרים אשר אֹמר אליך", שבשני המקרים הללו התחיל אברהם אבינו ללכת מכח הצו הראשון, וכאשר קיבל צו שני זכה בשכר על דיבור נוסף. מה שאין כן בענייננו, שכל עוד שאיננו יודעים מהו "המקום אשר יבחר ה'" איננו עושים שום צעד לכאורה. אבל נראה שבענייננו ניתן לומר שהקב"ה העלים מאיתנו את ידיעת מקום המקדש כדי לזכותנו בשכר עבור חיפוש המקום!

13"...לשכנו תדרשו ובאת שמה". נפלא תיאורו של רמב"ן את העולים מארץ מרחקים המבקשים ודורשים למצוא את הדרך אל בית ה', זו לשונו: שתלכו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית ה', ותאמרו איש אל רעהו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב. ע"כ. (פ' ראה תשנ"ו)