ברכת אשר על התורה, דברים טז:יט

1רש"י ד"ה לא תטה משפט, כמשמעו. ע"כ. שאלוני אריאל, אביעד וחננאל שי' כשלמדנו קצת בשבת בר המצוה של חננאל שי', בחום הגדול, מה בא רש"י לומר, והרי אינו אומר כן בכל מקרה שהכתוב צריך להיות מובן כפשוטו. למחרת הראיתי לאביעד שי' את הערתו של ר' שמואל פ. גלברד, והיא יפה - בדיבור שלפני כן ובזה שאחרי כן מבאר רש"י שלא כפשוטו, ולכן הוא חייב לציין כאן - כמשמעו. אני מקוה שהסבר זה ישכנע את הנכדים שי' להתעמק גם בכגון דא. (פ' שופטים תשנ"ב)

2וראה דברי רש"י להלן (יז, יט). (פ' שופטים תשנ"ז)

3"...ולא תקח שחד" וגו'. עלתה השאלה, ומה בדבר מתן שוחד, וראיתי ברמב"ם (הלכות סנהדרין כג, ב) שאומר בפשטות: "וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה כך הנותן, שנאמר "ולפני עור לא תתן מכשול". וקצת קשה: למה אין אזהרת לאו מיוחדת על נתינת שוחד (כמו בריבית)? (פ' כי־תבוא תשס"ג) לשאלה זו נדרש בעל שו"ת חוות יאיר (סימן קלו), וזו לשונו: לכאורה יש לתמוה למה לא הזהירה תורה גם 'לא תתן שוחד' כמו דהזהירה גבי ריבית "לא תשוך" ו"לא תשיך" ללוה ולמלוה. ונראה לי בזה כי אין נתינת שוחד איסור מצד הנתינה עצמה כמו ריבית, רק מצד הטיית משפט שגורם. ע"כ. כלומר כל עוד נתינת השוחד לא גרמה להטיית המשפט אין הנותן עובר על הלאו.

4רש"י ד"ה דברי צדיקם, דברים המצודקים וכו'. יפה פירש בעל "שפתי חכמים" (אות ט), אך לא פירש מדוע רש"י מפרש כך. והרי לכאורה אפשר לפרש - במקביל ל"עיני חכמים" - דבריהם של צדיקים. וב"לפשוטו של רש"י" כאן מבואר: אין לפרש "צדיקים" כמקביל ל"חכמים" והכוונה לשופטים, הואיל ולוקחי שוחד הם, לא יקראו "צדיקים". וזה לעניות דעתי אינו מוכרח. אדרבה, אפילו דבריהם של הנחשבים לצדיקים יסתלפו בשל שוחד. (פ' שופטים תשמ"ח)

5ואכן נראה שאפשר לפרש "עיני חכמים" כפשוטו, מה שאי אפשר לגבי "דברי צדיקם", שהרי משנאמרו, אי אפשר עוד לסלפם (כמובא בחומש "תורת חיים" הערה 10 בשם בעל "דבק טוב") . (פ' שופטים תשנ"ה)

6ועתה קשה לי הערתו של בעל "דבק טוב" האמורה, שהרי אפשר לדבר על סילוף דברים לפני אמירתם. ועוד: למה אין רש"י מפרש פשוט "דברי צדיקם" כמוסב על דבריו של בעל־הדין הצודק, שיוצאים מסולפים בעיני הדיין מקבל השוחד, וכפי שאכן מפרש חזקוני. (פ' שופטים תש"ס)