ברכת אשר על התורה, דברים יז:ה

1רש"י ד"ה והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך וגו', המתרגם "אל שעריך" לתרע בית דינך, טועה, שכן שנינו, "אל שעריך" זה שער שעבר בו... ותרגומו לקרויך. ע"כ. וראה "שפתי חכמים" (אות א) המפרש: לעירך וכו' - כך בחומש "רב פנינים" - אף על פי שבחומש זה הגירסה באונקלוס אכן 'לתרע בית דינך', כלומר הגירסה הדחויה על־ידי רש"י. (פ' שופטים תשמ"ה)

2וראה בחומש "המאור", שם אכן הגירסה באונקלוס "לקרויך". אבל הנה כגירסה הדחויה ברש"י גם בתרגום יונתן בן עוזיאל, ורש"י סותם ואינו אומר, מיהו המתרגם הטועה. ואולם קשה מזה עצם הפירוש־התרגום המקובל על רש"י - מה עניין יש בהבאת החוטא למקום חטאו, והרי מקום ייחדו לסקילה, ומה הביא את רש"י לנקוט עמדה זו? (פ' שופטים תשנ"א) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': אין להסתמך על תרגום אונקלוס בחומש "המאור" הרצוף שיבושים כברוב הדפוסים המצויים. ולגוף העניין: ברוב הנוסחים "אֶל שְׁעָרֶיךָ" - "לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ", אבל רש"י המסתמך על מדרש ההלכה "שער שעבד בו ולא שער שנידון בו" (ספרי, כתובות מה ע"ב), גרס "לְקִרְוָיךְ". לכאורה כל אחד משני הנוסחים יכול להחשב כפשט הכתוב, כי 'שַׁעַר' מופיע במקרא בין כמקום המשפט כבפסוק "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר" (רות ד, א) ורבים כמוהו, אך גם בהוראת עִיר דוגמת "הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי עִיר" (ישעיה יד, לא). אולם לפי מה שצויין לעיל בפסוק "וּבִשְׁעָרֶיךָ" (ו, ט), כל אימת שצורת 'שְׁעָרֶיךָ' מופיעה בחומש דברים מובנה הוא "עיר". לכן נראה שדווקא נוסחו של רש"י על פי מדרש ההלכה הוא פשוטו של כתוב.

3אולם כמה מפרשים סברו שנוסח "לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ" הוא היותר מסתבר מכמה טעמים:

4(א) דרשת חז"ל "'אל שעריך' שער שעבד בו" - כלומר אפילו כשאין שם בית דין ישיבוהו ממקום המשפט אל עירו וימיתוהו שם - אינה אלא אסמכתא, ואין דרכו של אונקלוס להביא אסמכתאות בתרגומיו ("אוהב גר" ו"באורי אונקלוס").

5(ב) מדרך התורה להקדים הֲבָאָה לבית הדין לביצוע גזר הדין. לכן כמו שביבמה "וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה, ז) המדבר על בואה לבית דין לסידור טענותיה ומתורגם "לִתְרַע בֵּית דִּינָא", גם פסוקנו "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא... אֶל שְׁעָרֶיךָ" מדבר על הבאת החוטא לבית הדין ולא על ביצוע העונש, ולכן ראוי לתרגמו "לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ" ("מרפא לשון" ומעין זה אצל רש"ש לכתובות מה ע"ב).

6(ג) מכיוון שאונקלוס חי אחר החורבן, כשירושלים כבר היתה מיושבת רובה בנכרים, תרגם על פי המציאות שבזמנו: מפורש בש"ס (כתובות מה ע"ב) שבעיר שרובה נכרים סוקלים אותו על פתח בית דין ולא בשער שעבר בו ("נתינה לגר"). (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אחר החורבן אין מיתת בית דין. ראה סנהדרין נב ע"ב).

7ויש שכתבו ("תורה שלמה" אות כד) שנוסח "לְקִרְוָיךְ" הוא כברייתא בכתובות וכספרי, ואילו "לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ" שבנוסחי תרגום אונקלוס שלנו (וכן במיוחס ליונתן) הוא כדעת רבנן בירושלמי. ושתי הדעות הובאו במדרש תנאים.