ברכת אשר על התורה, דברים כ:ג

1"...אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו... מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו" וגו'. הסדר תמוה, שהרי לכאורה היה מוטב להוציא תחילה את כל אלה שאמורים לשוב לבתיהם ולא לצאת למלחמה, ולומר דברי חיזוק לאלו שיוצאים למלחמה. ולשאלה ששאלה רבקה ספירא שתח', האם חובה או רשות הוא שלא לצאת למלחמה בשלושת המקרים המוזכרים בפסוק ה-ז, עדיין לא מצאתי תשובה. (פ' שופטים תשנ"ב)

2וראה דברי רש"י לפסוק ו (ד"ה פן ימות במלחמה): "...שאם לא ישמע לדברי הכהן, כדאי הוא שימות". משמע שרש"י רואה בכך חובה - אולי מחשש שמא ינוס ויגרום למנוסה. אבל רשב"ם לפסוק ה מפרש שאין זו חובה. (פ' שופטים תשנ"ז)

3מדברי רמב"ם בהלכות מלכים אין לראות תשובה, ומוני המצוות אינם מציינים מצוה באשר להתנהגות יוצאי הצבא ומדברים בכהן ובשוטרים בלבד. (פ' שופטים תשנ"ט, לפני נישואיה של רבקה ספירא שתח')

4רמב"ם (הלכות מלכים פרק ז) מבאר רק על מצוות ההכרזה ופרטיה, אך לא חיובה את השומעים, עליהם נאמר שם (הלכה ד), למשל, "ואחר שחוזרין כל החוזרין מעורכי המלחמה" וכו'. ובספר המצוות (מצות עשה קצא) כנ"ל. מעין זה בספר "מצוות השם" (סימן תקכה, ריד): "מצוות עשה למנות כהן משוח מלחמה" וכו', ואחר כך (סימן תקפא, שמח): "מצוות לא תעשה שלא יצא חתן למלחמה ולא לשום דבר שנה תמימה" וכו'. כלומר דווקא לגבי חתן יש איסור, כנראה משום מצוות עשה (שם סימן תקפה, רלד) שישמח חתן את אשתו שנה תמימה, שנאמר "נקי יהיה לביתו" וכו', וכל זה שלא כדברי הרב יחזקאל ליכטנשטיין שי' בשבת ה"שבע ברכות" היפה של נתנאל וחיה שי' בשבת פרשת שופטים בנוה דניאל, שטען כי בשלושת המקרים הללו חובה מוטלת על החייל שלא לצאת למלחמה. (פ' שופטים תש"ס)

5סוף סוף מצאתי שבעל "תורה תמימה" על פסוק ז (אות לו) נדרש לשאלה ודן בה באריכות. סיכומו: חובה על החייל לחזור לביתו, בין מחמת יראה ורכות לב בין מחמת בית, כרם או אישה. (פ' כי־תצא תשס"ג) וראה "מנחת חינוך" (מצוה תקכו אות ח). וראה מש"כ להלן (בסוף פרשת כי־תצא).

6הרי חלוקת הדיבורים־ההכרזות אל העם לפי רש"י (פסוק ח ד"ה ויספו השוטרים): (פסוקים ג-ד) הכהן המשוח לבדו, בלי סיוע השוטרים; (פסוקים ה-ז) הכהן מדבר ושוטר משמיע את הדברים שנית לעם, למי שלא שמע; (פסוק ח) שוטר מדבר ושוטר משמיע. על דרך זו מבאר אביי בגמרא (סוטה מג ע"א) את דברי התנאים, אך אין שם כל הסבר לעצם הצורך בחלוקה משולשת זו. (פ' כי־תצא תשס"א) וראה "אזנים לתורה" שכתב: היינו מפני שהכהן עתיד לאמר להם "אל ירך לבבכם", אינו מן הראוי שיאמר להם "מי האיש הירא", ולפיכך השוטר משמיע דברים אלה מפי עצמו.

7רש"י ד"ה אל ירך לבבכם וגו'. ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושין וכו'. קצת קשה הצמצום שמטילים חז"ל־רש"י על לאווים אלה, שהרי במציאות של היום סיטואציות כמתואר אין, וכי הלאווים נעלמים עם המציאות, כלומר הם ניתנו רק לזמן מסוים ותו לא? (פ' שופטים תשנ"א)