ברכת אשר על התורה, דברים כא:כג

1רש"י ד"ה כי קללת אלהים תלוי, זלזולו של מלך הוא וכו'. ראה רשב"ם על אתר שאי־הלנתו של התלוי באה כדי למנוע קללת הדיינים. וראה רמב"ן על אתר. לדבריו, לפי דרך הפשט הפסוק אומר כך: אם יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ מחמת גודל חטאו, אף על פי כן "לא תלין נבלתו על העץ", כי אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמו התליה. ע"כ. ולפי כולם יש לשאול: למה לתלות ולהוריד באותו היום? לא נתלה ודי לו במיתתו, כי תלייתו לשעות מספר מאי אהניא? (פ' כי־תצא תשנ"ה)

2וראה רשב"ם בספר שמות (כב, כז) ובספר ויקרא (יט, יד). לדבריו, למרות שהתורה מעוניינת שיהודי לא יקלל אף אחד, התורה ציוותה מפורשות להימנע מקללת אלו שיש חשש גדול שבני אדם אכן ירצו לקללם, והדגישה שגם אותם אסור לקלל. (פ' משפטים תשנ"ז) לגבי טעם התליה. לפי רמב"ן התליה היא לפי שזה ראוי לנוולו לגודל חטאו. ובספר החינוך (מצוה תקלה) מבואר כי דין התליה כדי להגביה הנידון ולפרסמו לעין כל, למען יכנסו יראה ופחד בלב הרואים את זקיפת העץ וקשירת הנידון עליו.

3וראוי לברר, אם תליית הנדון לסקילה מצווה רק בארץ ישראל. (פ' כי־תצא תשס"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': הרמב"ם (הלכות סנהדרין טו, ז) מביא דין זה ואינו מציין שהציווי נוהג דווקא בארץ ישראל.