ברכת אשר על התורה, דברים כד:כא

1רש"י ד"ה לא תעולל, אם מצאת בו עוללות, לא תקחנה. ואי זו היא עוללות, כל שאין לה לא כתף ולא נטף. יש לה... הרי היא לבעל הבית... ע"כ. הכינויים תמוהים, ואיני יודע על מה הם מוסבים: בו, תקחנה, היא, לה! (פ' כי־תצא תשנ"ג)

2הדבר פשוט, צריך לקרוא: עולֶלֶת, ואז הכל שפיר. ברם, עתה קשה לי עיקרו של עניין. כאשר בוצרים במכונה, כל הלאו הזה נופל, ובכלל לא אדע כיצד נוהגים בזה החקלאים היום. (פ' כי־תצא תשס"ב) לשאלת הנהגת מתן מתנות עניים בימינו נדרשו הרב יעקב אפשטיין שי' במאמרו "לקיטת מתנות עניים על־ידי גבאי צדקה" (חבל נחלתו ח"א סימן עה), וכן הרב אברהם הלל גולדברג בספרו "מצוות הארץ כהלכתן" (עמ' שי) והרי תמצית דבריהם: הטור פוסק שהאידנא לא נוהגות מתנות עניים לפי שהרוב נכרים, ועל כן אם יניחום יבואו הללו ויטלום. נחלקו ה"בית יוסף" והרמ"א בהסבר המונח 'האידנא'. לפי ה"בית יוסף" דברי הטור אמורים רק בחו"ל ששם חובת המתנות מדרבנן, אבל לפי הרמ"א דברי הטור הם טעם אף לאי נתינת המתנות בארץ ישראל (בזמנו). וכן הסבירם הגר"א בביאורו. אולם בימינו כיון שרוב עניים מישראל חוזרת חובת עזיבת המתנות אף בארץ ישראל. וכן כתב ב"פאת השולחן" (פרק ד סוף הלכה י): "אבל בארץ ישראל נוהגין בלקט שכחה ופאה אף האידנא וכן עיקר". וכן כתב בעל "מנחת חינוך" (מצוה רטז).

3אולם לפי "חזון איש" (מעשרות סימן ז אות י), אף בימינו אינו נוהג דין זה למעשה אף בארץ ישראל, כי אין מצויים עניי ישראל - ברמת החיים בזמננו - שיאותו להקדיש זמן וטרחה לטיפול במתנות עניים, כה דבריו: ובעיקר דין לקט שכחה ופאה לדידן, עדיין לא נשתנה ממה שכתב הרמ"א סימן שלב, דכפי ראות עינינו, לא יטריח שום עני ללכת בשדה ללקוט מתנות עניים, שטרחו יותר על שכרו, ואצלנו הלחם בזול ומצוי, ועיקר העניות הוא לשאר הצרכים, בין בסעודה ובין בכלי תשמיש ודירה וכביסה ובגדים ויתר הצרכים, ואין עני מחזיר על הפתחים, מתרצה בפת לחם, וכל שכן שלא יטריח לקצור פאה ולדוש ולטחון ולאפות, ויבואו הערבים וילקטום, שהם בתכונות מסוגלות לכך, וכמו שמלקטים את העשבים וענפי עץ בערי ישראל, ואף אם נניח, שאם היו כל ישראל משמרים נתינת המתנות, היה כדאי לעני להטריח, מכל מקום השתא (שאין המצב כך) לא חייל (דין) לקט, שאם יהיה לקט, לא ילקטוהו עניי ישראל וכו'.

4על כך מוסיף הגאון רבי חיים קנייבסקי בספרו "דרך אמונה" (על הרמב"ם הלכות מתנות כהונה א, י סקצ"ה): "ומכל מקום נראה לעניות דעתי, שאם אחד רוצה להפריש מתנות עניים (בזמננו) ויבקש מקודם לעניים שיבואו לקחתם, יש לו מצוה, ובאופן זה ניתן לקיים כל מצוות אלו בזמן הזה" וכו'.

5הרב אפשטיין שי' במאמרו מעלה רעיון חדש, שאף על פי שעניי ישראל לא יבואו ללקט בעצמם את הלקט שכחה ופאה, ניתן לדאוג לגבאי צדקה שיתארגן, ילקט כמות גדולה של לקט שכחה ופאה, ידוש, יטחן ויאפה ויתן לעניים. מובן שכשהדבר נעשה במימדים גדולים הוא משתלם מבחינה כלכלית. ואם כן יחול חיוב לקט שכחה ופאה.

6באשר לשאלה שמעוררת הבצירה כשהיא נעשית על־ידי מכונה, העיר הרב אפשטיין שי' במאמרו (הערה 5): שאלה שלא מצאתי מתייחסים אליה... היא: מתנות עניים פטורים מתרומות ומעשרות. בימינו שבוצרים ענבי יין בבצרת (מכונת בצירה), שאינה מבחינה בגדלי ומבני אשכולות, נבצרות העוללות ומתערבות עם שאר הבציר. ואף אם לא נחוש לגזל עניים, הרי בהפרשה על כל היבול יש חשש הפרשה מן הפטור על החיוב. וצריך עיון. ונראה לעניות דעתי לתרץ שכיון שביין מפרישים דווקא לאחר שיהיה יין ולא כשהם ענבים, הרי יש בילה בלח ואין כאן מן הפטור על החיוב. ע"כ.