ברכת אשר על התורה, דברים כה:יט

1"והיה בהניח ה' אלהיך" וגו'. עמלק אינו משבעת העמים שישבו בארץ ישראל. על כן - כך ראב"ע - באה המצוה למחות את זרעו רק אחר כיבוש הארץ, "בהניח", כאשר פנויים לנהל מלחמה מעבר לגבולות. (פ' כי־תצא תש"ס)

2שבת שבע ברכות של רפאל ורננה שי'

3התבקשתי על־ידי בעל הבית לומר דברי תורה, ועל כן, אם תהיינה תלונות, יש להפנותן לבעל הבית שאינו יודע כמה אינני יודע. השבוע עסקתי בשאלה, אם מותר לדבר או לקבל לשון הרע על גוי. בחיפושי הגעתי לדברי חז"ל (דברים רבה ו, ט): "'תֵּשֵב באחיך תדבר, בבן אִמך תתן דֹּפי' (תהלים נ, כ) - אמר רבי יוחנן: אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דפי".

4בשעת החיפוש ראיתי מקורות נוספים ובאחד מהם בא הצירוף "בן תורה". צירוף זה תפש את עיני, שכן עד שראיתיו חשבתי שמדובר בביטוי חדיש שזכויות היוצרים שלו שייכות לדור האחרון, ומכיוון שהוא מופיע בדברים רבה (ו, ג) לפרשת השבוע, הסתכלתי קצת יותר מקרוב, שמא אמצא שם דבר שיכול להתאים לשבע ברכות. מצאתי שם את דברי רבי פינחס בר חמא לפסוק "כי לִויַת חן הם לראשך" (משלי א, ט) - "לכל מקום שתלך, המצוות מלוות אותך: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. אם עשית לך דלת, המצוות מלוות אותך, שנאמר 'וכתבתָם על מזוזות ביתך'. אם לבשת כלים חדשים, המצוות מלוות אותך, שנאמר 'לא תלבש שעטנז'", ועוד ועוד. רשימה זו היא מירשם מומלץ לזוג הצעיר, וב"ה, במקרה זה, אין צריך לפרטו.

5מצאתי שם, בדברי חז"ל (ו, ד), עוד דבר מעניין - השלמה למשנתו המפורסמת של בן עזאי האומר (אבות פ"ד, מ"ו) "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה". המדרש מפרט שם, כיצד עבירה גוררת עבירה, ועל זה אני מדלג, ומפרט המדרש גם כיצד "מצוה גוררת מצוה": "תחילה 'כי יקָרֵא קן ציפור', מתוך כך 'כי תבנה בית חדש', מתוך כך 'לא תזרע כרמך כלאים', מתוך כך 'לא תחרש בשור ובחמור יחדו', מתוך כך 'גדלים תעשה לך' - הרי מצוה גוררת מצוה".

6אף זו הדרכה וגם ברכה בשביל הזוג הצעיר, שבעזרת ה' ילכו ממצוה למצוה ומתוך כך יתברכו גם בברכה הגשמית הנלווית.

7ועכשיו לפרשת השבוע!

8בסעודת ה"שבע ברכות" שערכה מחותנתנו שתח' במוצא, דובר על פרשיית הפטורים מלצאת לצבא, ונזכרתי בהרבה שאלות וקושיות שיש לי בנידון. למשל:

9(א) למה פרשת שופטים ופרשת כי־תצא רחוקות זו מזו אף על פי ששתיהן עוסקות בנושא אחד? פעמים רבות דורשים חז"ל סמיכות פרשיות. במקרה זה, מתבקש היה שידרשו 'ריחוק פרשיות', או לפחות יתנו טעם לריחוק.

10(ב) האם החזרה הביתה של ארבע הקטגוריות היא רשות או חובה? מרש"י (כ, ו ד"ה פן ימות) משמע שהיא חובה: "ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן, כדאי הוא שימות". אבל אינו אומר (כמו כג, יא ד"ה ויצא אל מחוץ למחנה) "זו מצוות עשה". ולמה אין רש"י מעיר הערתו "כדאי הוא שימות" כבר לפסוק ה, שגם בו נאמר "פן ימות"? למה אי שמיעת דברי כהן נענשת במיתה? למה "לדברי הכהן", והרי פסוקים אלה השוטרים משמיעים אותם?

11מדברי הרמב"ם אי אפשר להסיק דבר לשאלותינו, אך מצאתי ש"מנחת חינוך" כבר שואל (תקכז) ומבחין בין הירא ורך הלבב שחייב לחזור, פן ימס לבב חבריו, ובין שאר הקטגוריות. והצל"ח (סימן יא) תמיה על רש"י וטוען שרשאי אדם לחייב עצמו בדבר שהוא פטור ממנו.

12(ג) בפרשת שופטים (כ, ה) מעיר־מבאר רש"י (ד"ה ואיש אחר יחנכנו): "ודבר של עגמת נפש הוא זה (שלא יחנך את ביתו)". כלום מוות או פציעה בשדה הקרב אינה עגמת נפש?

13(ד) בפרשת כי־תצא (כד, ה-ו) באים שני דינים שונים לגמרי בפרשה סתומה אחת - "כי יקח איש אשה חדשה" - "לא יחבֹל רֵחים ורָכב", ומשום מה אין דורשים סמיכות. (שלום שי' אמר לי פעם שיש כאן רמז שיש ללמוד תורה לפני שיביא ריחיים על צוארו).

14וכהנה וכהנה, דברים שאיני יודע תשובה עליהם.

15וקצת חומר למחשבה: רש"י (כ, ח ד"ה הירא ורך הלבב), מביא מחלוקתם של רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי בשאלה מיהו "הירא ורך הלבב". לפי רבי עקיבא יש להבין את הפסוק כמשמעו ומדובר בחייל שאינו מסוגל לראות חרב שלופה לנגד עיניו. ולפי רבי יוסי הגלילי מדובר בחייל שירא מעבירות שבידו שיפרעו ממנו בשעת מלחמה. ובגלל שיש לחוש לכבודו של החוזר לביתו מחמת העבירות שבידו, לכן הוסיפה התורה דברים שבגינם יכול חייל לשוב לביתו - בנה בית, נטע כרם וארס אשה - כל זאת כדי לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו הרואים אותם שהם בעלי עבירה. אף שהרמב"ם פסק כרבי עקיבא, אנו למדים כאן דבר גדול: כמה יש להזהר בכבודם של בעלי עבירות, היראים מן העבירות שבידם.

16ואכן לירא מפני עבירות שבידו גם זו מדרגה. ועם זאת צריך להתבונן: לדעת רבי יוסי הגלילי פוטר הכתוב שלוש קטיגוריות של אנשים - מן הסתם לא מעטים - מן היציאה למלחמה, ובלבד שלא לבייש את עוברי העבירה היראים מן העבירות שבידם.

17בדרך זו יש ללמוד גם את הפסוק "לא תתעב אדֹמי כי אחיך הוא" (כג, ח), במיוחד בימים שבהם הציבור, גם הדתי, מתרחק יותר ויותר מן הציבור שאינו מקפיד על שמירת מצוות עד כדי יסוד ערים דתיות. אנשים כרפאל ורננה יכולים לעזור בגישור הנחוץ. יתן ה' ובביתכם תגרור מצוה מצוה.

18ולבסוף "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (כד, ה). שנה - מן התורה, לכל אורך ימי חייכם - עצה טובה מסבא וסבתא. (פ' כי־תצא תשס"א) באשר לשאלה (ב) ראה מש"כ למעלה (כ, ג-ז; שם, ז). על שאלה (ג) ראה מש"כ למעלה (כ, ה). על שאלה (ד) ראה מש"כ למעלה (כד, ה-ו). ולגבי מחלוקת רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי בשאלה מיהו "הירא ורך הלבב" ראה מש"כ למעלה (כ, ח).