ברכת אשר על התורה, דברים כו:א

1רש"י ד"ה וירשתה וישבת בה, מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה. ע"כ. אין זה לשון הגמרא בקידושין (לז ע"ב) כפי שצויין במהדורות רבות, אך כך יוצא מן השקלא וטריא שם. ומובן מאליו שחלוקה זו היא החלוקה לפרטים ולא רק החלוקה לשבטים ולבתי אבות שנעשתה על־ידי יהושע על פי הגורל ובנס, שהרי עניינה של הבאת בכורים הוא עניינו של היוגב הפרטי, ולא של ציבור. וצריך שיכיר כל אחד את חלקו ויוכל לומר "האדמה אשר נתתה לי". יתכן הדבר שחלוקה זו לפרטים נמשכה הרבה יותר מי"ד שנה, וכל פרט החל להביא ביכורים משקיבל נחלתו שלו וגידל בה מה שגידל משבעת המינים. הווה אומר שלא היה תאריך כללי לחלותה של מצוה זו. (פ' תבוא תשמ"ב)

2ועתה קשה לי: מה הווה אמינא יש לחייב פרט איזשהו בביכורים לפני החלוקה, שצריך לדרשה? ואפילו יקח משדה הפקר, שנכבש, הרי אין הוא יכול לומר "אשר נתתה לי". (פ' תבוא תשנ"ט, ערב הנסיעה לקרלסבאד ולפראג) וראה "משכיל לדוד". לדבריו, אם לא היה כתוב "וירשת" היינו אומרים שאם חלקו מקצת שבטים בארץ קודם גמר הכיבוש יתחייבו בביכורים, לכך הזכיר גם ירושה וגם ישיבה, לומר ששניהם מעכבים, כיבוש וחלוקה.

3"...אשר ה' אלהיך נֹתן לְךָ ...אשר ה' אלהיך נֹתן לָךְ" וגו'. לא ידעתי למה בא תחילה "לְךָ" ואחר כך "לָךְ". (פ' תבוא תשס"ד) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: השני יותר סוף ענין.