ברכת אשר על התורה, דברים לב:נ

1"...והאסף אל עמיך" וגו'. לשון רבים זה אינו מובן לי, אך כך גם בספר במדבר (כז, יג; לא, ב), וקודם לכן בספר בראשית (כה, ח; לה, כט; מט, לג), אצל אבות האומה. (פ' האזינו תשס"ד) וראה מש"כ בספר במדבר (כז, יג) ובספר בראשית (כה, ח).

2רש"י ד"ה כאשר מת אהרן אחיך, באותה מיתה שראית וחמדת אותה וכו'. הדמיון קשה לי: רש"י מפרט את תיאור מיתת אהרן, אבל במיתת משה לא היו כל האפיונים הללו, שהרי מת לבדו ובוודאי לא ראה מי מבניו יתפוש מקומו. (והמילים "והלך לו" אינן מובנות לי). הדבר היחיד שיכול היה להיות משותף, מיתת נשיקה, אין רש"י מזכירו. וצריך עיון. (פ' האזינו תשנ"ט)

3וראה ב"מלכה של תורה" דברי בעל "אור החמה" שהמשותף לשתי המיתות היה בכך שכשם שאהרן ראה את בנו אלעזר תופש את מקומו, כך ראה משה רבנו ע"ה את תלמידו יהושע תופש את מקומו שלו, ותלמידים הרי הם כבנים. (פ' האזינו תשס"א)

4ברית מילה של עמיחי שי' בן מתניה ומיכל שי'

5שלושה "מגידים" יש ושלושתם רמוזים במקרא:

6הראשון: "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" (תהלים קמז, יט) - זהו ה"מגיד" הדורש בדברי תורה וחכמה.

7השני: "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיה מו, י) - הוא ה"מגיד" המספר לקהל סיפור - מעשים שהיו מראשית ועד אחרית.

8והשלישי: "וְאֵין מַגִּיד לִי" (בראשית מא, כד) - זהו הדורש ואינו אומר כלום!

9(הערת הרב איתן שנדורפי שי': מן הראוי לתת את הדעת על כך ששני הפסוקים הראשונים מיוחסים לקב"ה. הקב"ה מגיד חוקים ומשפטים, והוא קורא הדורות מראש - "מגיד מראשית אחרית". אבל הפסוק האחרון מתייחס לאי תגובתם של החרטומים...).

10באין פרשת שבוע מענייני דיומא, מן הקרוב ביותר הוא המאורע שאנו עוסקים בו עכשיו - סעודת המילה. מילה היא מן המצוות החביבות על הקב"ה ועל ישראל.

11על חביבותה של מצוות מילה לפני הקב"ה יעידו דברי חז"ל ב"מדרש ילמדנו" (מובא ב"מעשה רוקח" הלכות מילה אות רה): "בוא וראה כמה חביבה מצוות מילה לפני הקב"ה, שחביבה יותר משבת, שהשבת והמילה היו מריבות ביניהם. השבת אומר: במי שבת הקב"ה במעשה בראשית, אלא בי. והמילה אומרת: בשבילי ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' - בריתי יומם ולילה, זהו המילה שהיא בחיקו של אדם יומם ולילה. והשבת אומרת: אפילו אור גיהנום שובת בשבת, ואין אנו יודעים איזה מהם גדולה! כיון שהגיעה מילה בשבת דוחין את השבת מפני המילה, אנו יודעים שהמילה חשובה משבת".

12על חביבותה של מצוות מילה בקרב ישראל מעיד רשב"ג במסכת שבת (קל ע"א), וכה דבריו: "תניא, רשב"ג אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב' (תהלים קיט, קסב) - עדיין עושין אותה בשמחה". ואומר שם רש"י (ד"ה אמרתך) כהסבר לציטוט הפסוק מתהלים: "אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות, והיא מילה שישראל עושין וששים עליה, דכל שאר מצוות אינן מוכיחות כל שעה, כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה... וערום בבית המרחץ, אבל זו מעיד עליהם לעולם...". ובד"ה בשמחה כתב: "שעושין משתה". ובתוספות שם (ד"ה שש) מובא מדרש: "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, ביום ה"ג מל את יצחק, דהיינו ביום השמיני דמילה, כמנין ה"ג". ואכן פוסק מרן ב"שולחן ערוך" (יורה דעה רסה, יב): "נוהגים לעשות סעודה ביום המילה". אלא שמחלוקת אחרונים היא, אם סעודה זו היא מצוה דאורייתא או דרבנן, ועל כל פנים נחשבת לסעודת מצוה, ולפיכך מצד הדין לא צריך לדבר בה דברי תורה. בין אלה שמחייבים בסעודה מדאורייתא, יש מי שטוען שהחיוב מצד קרבן תודה, ובלי להיכנס למחלוקת - להודות חייבים כולנו. ואם השמחה מתבטאת בסעודה, כדברי רש"י, הרי התודה היא בלב ומצוה רבה לאומרה.

13נברך את ההורים, שיזכו לגדל את עמיחי שי' לתורה, לחופה ולמעשים טובים, כפי שברך הציבור הגדול שהיה בברית. (חול המועד סוכות תשס"ז)