ברכת אשר על התורה, דברים ז:יז

1רש"י ד"ה כי תאמר בלבבך, על כרחך לשון דילמא הוא וכו'. וראה הערה 6 לרש"י שבחומש "תורת חיים" פירוט האפשרויות הדחויות בשם "דברי דוד" ורא"ם, וכך נאמר שם: לשון "אלא" אי אפשר לפרש, דהא פשיטא דלא שייך עלייהו "לא תירא". גם אי אפשר לפרשו בלשון "אי", דהיאך שייך לומר - אם תאמר כן אל תאמר כן, וכן אין שייך לומר "אל תירא" כיון שכבר אמר כן או נתיירא. ולשון "דהא" אינה נופלת על תחילת הדיבור, אבל לשון "שמא" שפיר יש לומר - יש ספק אם תאמר כן, אני מורה לך שתחזיק בצד שלא תירא. ע"כ. ואף על פי כן מתרגם אונקלוס כרגיל "ארי". (פ' עקב תשנ"ד)

2אך ביתר החומשים אכן הנוסחא הוא "דלמא". (פ' עקב תשנ"ו)

3ועם זאת קשה לי לשונו ההחלטי של רש"י - "על כרחך", והרי אפשר ואפשר לבאר "כי" בלשון 'כאשר' ("אי" יכול להיות תנאי - אם, ויכול להיות כאשר) כמו "כי יקרא קן צפור" (להלן כב, ו), וכגירסת אונקלוס הנ"ל, והפסוק יהיה מבואר לא פחות טוב מן על־ידי "דלמא". (פ' עקב תשס"א, במלון סאן, בת־ים, בשבת חזנות) וראה "באר בשדה" המבאר שלשון "על כרחך" שברש"י, משמעותה - אף על פי שאין זה נוח לפרש שהכתוב מדבר בלשון ספק כלפי שמיא, על כרחך זוהי המשמעות, וצריך להסביר שהספק אינו באמת כלפי שמיא, אלא החשש הוא שמא לא תהיה יראת ה' תקועה בלבבם ויפחדו מן הזולת.