ברכת אשר על התורה, דברים ח:טז

1"המאכִלך מן במדבר... למען ענֹתך ולמען נסֹתך להיטִבך באחריתך". קשה לי שהמן מתואר כאן - שלא כבכל יתר המקומות שבהם הוא מוזכר במקרא - כניסיון קשה שיש בו עינוי (וראה ר"ע ספורנו), ואין זה משתלב יפה במהלך הפרשה, אחר תיאור גדולת ה' "המוציאך מארץ מצרים... המוליכך במדבר הגדֹל והנורא" וגו'. ולא זו אף זו. מהלך הפרשה כולה מוקשה. תחילה אזהרה מפני שכחה המביאה לידי אי־שמירת המצוות וזו משום גבהות הלב הבאה בעקבות הצלחה גשמית, ושוב תיאור שכחת ה' אשר הוציאך מארץ מצרים וכו' כנ"ל, ושוב שכחת ה' באמירה "כֹחי ועֹצם ידי", ורק בסוף - הצד החיובי: "וזכרת את ה' אלהיך" וגו'. (פ' עקב תשמ"ט) באשר לניסיון המן ראה דברי בעל "הכתב והקבלה" לספר שמות (טז, ד), שכתב: "למען אנסנו - אין טעם אנסנו כדי לאמת המנסה דבר מסופק חלילה, כי בעצם המנסה יתברך אין צורך לנסיון להודע בירור ספק בדבר, כי הוא יודע העתידות, אבל 'אנסנו' הוא לתת שלמות הבירור להמנוסה, שיתברר לו יכלתו אם יוכל לעמוד בנסיונו, שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם, אם יהיה להם בטחון גמור בה' יתברך; וזהו 'אנסנו', פירוש אביא אתכם לידי נסיון עצמכם ויבורר לכם אם כבר הגעתם לידי מידת הבטחון הגמור אם לא, הנה הנסיון בזה להוציא במנוסה דבר מידת הבטחון מן הכוח אל הפועל, ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאד בערכה". לפי דבריו אף ניסיון המן איננו אלא חלק מסיפור גדולת ה', שכן מלבד הדאגה להוציאנו משיעבוד הגוף לחירותו, ה' יתברך דואג לחזק בתוכנו את מידת הבטחון שנשחתה במהלך שנות השיעבוד הקשה במצרים. וראה דברי נחמה ליבוביץ בעיוניה לספרנו (עמ' 88) ולספר שמות (עמ' 193).