ברכת אשר על התורה, שמות יב:כא

1אין משה רבנו ע"ה מזכיר בדבריו את עניין הביקור - "משכו" וגו' - שצריך להיעשות בי' בניסן (ראה למעלה פסוק ג), ובכלל אינו מזכיר מועד, גם לא לשחיטת הפסח (ראה למעלה פסוק ו), ולמה אין משה מצוה כאן על אכילת הפסח על מצות ומרורים, כפי שנצטווה למעלה (פסוק ח). וכל הציווי - מדוע מופנה ל"זקני ישראל" ולא ל"כל עדת ישראל" כפי שנצטווה (למעלה פסוק ג). (פ' בא תשנ"ה, תשנ"ח) לשאלות אלו נדרש ר"י אברבנאל וכתב: הנה מפני זה חשש אדוננו משה, אולי המון עם בני ישראל יפחדו מעשות המצוה הזאת, ולכן, כדי לתת להם אומץ לב בדבר, ציוה לזקנים: "משכו וקחו לכם"... ולכן לא דיבר אליהם דבר מהאכילה, ולא מהמצוות ואיסור החמץ ושאר פרטי המצוה, לפי שכבר אמרם אליהם. ולא בא עתה, אלא לצוות לזקנים וראשי העדה הרודים בעם, שהמה יתחילו לעשות המצוה ההיא, רוצה לומר: אותם הדברים המפורסמים שהיה בהם סכנה מפני המצריים. ...והיה זה כולו, כדי שהמון עם ישראל יראו הזקנים עושים כן, וכן יעשו גם הם, כי העם תמיד נמשך במעשיו בדרך הגדולים.

2ורמב"ן על אתר כתב: הפרשה הזו מקצרת באשר ציוה אותו ה' בפרשה של מעלה, כי בידוע שאמר להם משה לישראל הכל בפרט ולימד אותם כל הענין, ונכלל הדבר בכתוב "כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו" (להלן פסוק כח). אבל הזכיר זאת הפרשה בכלל כי קרא משה לכל זקני ישראל והם אספו אליו כל העם, ואז אמרו אל כל עדת ישראל "משכו הצאן מן העדר אל בתיכם להיות לכם למשמרת מבעשור לחדש"...

3והוסיף בזאת הפרשה ביאור בנתינת הדם שתהיה באגודת אזוב וטבילה בסף שלא נאמר למעלה בפירוש, אבל שם (בפסוק ז) נאמר סתם "ולקחו מן הדם", ללמד שכל לקיחה האמורה בתורה סתם שתהא באגודה, ושכל קבלת דם טעונה כלי, כמדרש רבותינו (במכילתא כאן). ופירש להם בפרשה הזאת (פסוק כב) "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר", כי בעבור זה נצטוו בנתינת הדם על המשקוף שיהיו שמורים שם, כמו שאמר "ולא יהיה בכם נגף למשחית" (פסוק יג).