ברכת אשר על התורה, שמות יב:כו

1"מה העבדה הזאת לכם". רמב"ן (למעלה כד) מבאר כי "העבדה הזאת" זו מצוות שחיטת הפסח. ובדרך זו מבוארת שאלת הבן בדברי רשב"ם על אתר: מה העבודה הזאת - המשונה משאר ימים טובים מכמה דברים? (ראה ראב"ע לפסוק כד ור"ע ספורנו כאן העומדים על השינויים, ובספורנו מבוארת גם תשובת האב) והנה שאלה מחוכמת זו, אצל בעל ההגדה מושמת בפי הרשע . אתמהה. (פ' בא תשס"ה) וראה דברי חזקוני על שאלת הבן החכם להלן בספר דברים (ו, כ) שכתב: "אשר צוה ה' אלהינו אתכם" - בבן חכם הכתוב מדבר שמדקדק כל כך בטעם המצוות, ובמה שאמר "אתכם" לא הוציא עצמו מן הכלל דכיון שאמר "ה' אלהינו" קיבל עליו עול מלכות שמים, ו"אתכם" דקאמר היינו משום שלא נולד בשעת הציווי, אבל האומר "מה העבדה הזאת לכם" ולא הזכיר שם שמים, מוציא עצמו מן הכלל של העבודה דמשמע שאינה עליו. ע"כ.

2וראה גם דברי נחמה ליבוביץ בהגדתה (עמ' 48): נראה שעיקר ההבדל בין חכם לרשע הוא בפרט קטן, המצוי בהקדמה לדבריהם. לגבי החכם נאמר: "כי ישאלך בנך מחר"; ואילו לגבי הרשע נאמר: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם". כל זמן שהבן שואל - ותהיינה שאלותיו אף נועזות, אף תוקפניות - הרי סימן הוא שרוצה הוא בתשובה וביישוב קושיותיו, ואין הוא רשע ח"ו, אלא תלמיד הצמא לדעת. ואילו הרשע אינו שואל ואינו רוצה בתשובה: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" - הם את עמדתם כבר קבעו ואינם רוצים עוד לשמוע תשובה, לכן קרויים הם רשעים. וזו כוונת בעל ה"עקידת יצחק" (שער שלושים ושמונה) באמרו: "כי לא כיון בכאן אל השואלים בדרך שאלה וחקירה ליסודות, אלא אל הגוזרים אומר בתורת ערעור". ע"כ.

3נראה הדבר כאילו חז"ל נתלו ברמזים קלים החבויים בכתוב כדי לדון בן זה לכף חובה ולשימו רשע, ולעומתם עשוהו פרשני הפשט לבן מחוכם המבקש לעיין בהלכות הפסח. שמא בקשו חז"ל ללמדנו דבר גדול - גם מאחורי שאלות מחוכמות יכול להסתתר הרשע ולעתים רק רמזים קלים יעידו על מגמותיו הזדוניות. וכיצד נדע אם אכן מסתתרות מאחורי שאלות אלו מגמות זדוניות? לשם כך מסרו לנו חז"ל שלושה מדדים אותם עלינו לבחון: המדד הראשון שנתנו לנו חז"ל הוא מדת השותפות עם הציבור, שהרי מונה הרמב"ם בהלכות תשובה "חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהם", והראשון שבהם "הפורש מן הצבור" (ד, ב), ובמסכת אבות (פ"ב מי"ג) נאמר: "אל תהי רשע בפני עצמך" ובאר ר"ע מברטנורא שם - "...אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך". ואם נראה גם הבן החכם כאילו פורש מן הציבור, הרי לך מדד שני - קבלת עול מלכות שמים - וכיון ששם שמים שגור על לשונו, הרי שהשתמש בלשון זו מסיבה ראויה ואין כוונתו לפרוש ח"ו מן הציבור. ועדיין - אפשר שהוא מודה באלהות ואינו מודה במצוות. על כן בא המדד השלישי - על האב להבחין בטון הדיבור - האם הבן את עמדתו כבר קבע ואינו חפץ עוד לשמוע או שמא אינו אלא תלמיד הצמא לדעת.

4שאלה נוספת היא: מדוע שינו חז"ל (ובעקבותיהם בעל ההגדה) מלשון התורה ולא שמו בפי האב את התשובה הניתנת לבן זה בתורה? על שאלה זו משיב בעל "תורה תמימה" (יב, כו - הערה רא) וכותב: לכאורה צ"ע שמביא לתשובה פסוק אחר בעוד שלפי הפשט התשובה כאן מבוארת במקומה "ואמרתם זבח פסח הוא" וגו', ונראה דלא ניחא ליה לפרש דהאי "ואמרתם" הוא לתשובה על השאלה, משום דכיון דרשע הוא והוציא עצמו מן הכלל, מה תספיק לו התשובה הזאת. כי הלא הוא רואה שזבח פסח הוא ויודע עניינו ובכל זאת שואל לכוונה רשעית, ולכן מפרש שבאמת אין משיבין לו לשאלתו מאומה וכמו שכתוב "אל תען כסיל כאולתו", רק אומרים לו שאילו היה שם לא היה נגאל, משום דהרשעים מתו בג' ימי אפלה, כנודע.

5על כך הוסיפה נחמה ליבוביץ (הגדת נחמה עמ' 49): לפי דרשת חז"ל אין התשובה הניתנת בפסוק כז מתאימה לרשע, כי יש בה דברי הסבר והנמקה והרי אין הוא שואל ואינו מגלה כל ענין, לכן לא יוחדה לו תשובה; אלא - "ואמור לו: והגדת... בעבור זה עשה ה' לי" - ולא לו; אילו היה שם לא היה ראוי להיגאל. בנוסף, עיון בפסוקים מגלה שבשאר הבנים, התשובה ניתנת להם: "ואמרת לבנך" (דברים ו, כו), "ואמרת אליו" (שמות יג, יד), "והגדת לבנך" (שמות יג, ח). בהשוואה לבנים האחרים, התשובה בתורה לרשע היא לא ממש תשובה אלא אמירה בעלמא: "ואמרתם זבח פסח הוא לה'" (שמות יב, כז). מתוך שהתורה עצמה אינה נותנת תשובה לבן הרשע למד בעל ההגדה להכניס תשובה אחרת לבן זה.