ברכת אשר על התורה, שמות יב:כה

1רש"י ד"ה והיה כי תבאו אל הארץ, תלה הכתוב מצוה זו (פסח) בביאתם לארץ וכו'. ומסתבר שגם סוכות לא קיימו במדבר, שהרי בסוכות ישבו בלאו הכי וענני הכבוד הקיפום, וארבעה מינים מן הסתם לא היו (בוודאי לא אתרוגים מקורפו או ממרוקו). אך מה באשר לשבועות והימים הנוראים? (פ' בא תש"ן)

2אלא שלפי רש"י (המכילתא), לגבי פסח ישנו ציווי, ודומה שלגבי יתר החגים אין ציווי לפטור את ישראל מהם בימי מסעי המדבר. (פ' בא תש"ס) לגבי פסח העיר הרב ינון ויסמן שי': גזירת הכתוב שלא יעשו פסח עד כניסתם לארץ (ראה רש"י, במדבר ט, א) נובעת ממה שהיו ערלים (אחרת לא שייך לומר שהיתה גנות במה שלא עשו פסח כל ל"ח שנה, שכן גזירת הכתוב היא). מכל מקום נראה שחוץ מהקרבת קרבן פסח, קיימו את שאר מצוות החג. ובאשר לנטילת ארבעה מינים הראני הרב ינון שי' מה שכתוב בהוספות ל"שולחן ערוך הרב" (עמ' ע"ב הערה 5): ''קבלה בידינו מאדמו''ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, להדר אחר אתרוגי קלאבריה ואנעווע (מחוז בדרום מערב איטליה) מטעם הידוע לו, ואמר שכאשר אמר הקב''ה למשה "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" וגו', הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלבריה''. עוד יש לציין לדברי המכילתא על שמות (טז, כו): רבי אלעזר המודעי אומר: למדנו שאינו יורד [המן] בשבת, ביום טוב מנין? תלמוד לומר: "לא יהיה בו". ביום הכפורים מנין? תלמוד לומר: "שבת לא יהיה בו". ומלשון הרמב''ם במורה נבוכים (ג, מג) משמע, שצווי ארבעת המינים נהג רק לאחר הכניסה לארץ, וזו לשונו: והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים גם כן, רצונו לומר "ערבי נחל". ע"כ. ובשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ז סימן לא) כתב הגאון הרב אליעזר יהודה ולדנברג: וראה זה מצאתי לעוד שנים מגדולי המפרשים שמפרשים גם־כן כטעמו של הרמב"ם במצוות לקיחת ארבעה מינים. האחד: בספר "צדה לדרך" (לרבי מנחם בן זרח ז"ל מאמר ד כלל ו פרק א)... והשני: האברבנאל בפירושו על התורה פ' אמור בפיסקא המתחלת: וידבר ה' אל משה לאמר וגו' עד ויצא בן אשה ישראלית... בתתו טעם לערבי הנחל, הגדיל האברבנאל לבאר ולכתוב דלפי שלא היו במצרים, וכל שכן במדבר, נחלי מים עיינות ותהומות, לכך ציוה שכשיבואו אל ארץ נחלי מים, ישמחו בערבותיה. הרי מפורש ומבואר בדברי האברבנאל דהך מצוה של לקיחת ערבי נחל, וממילא גם יתר שלושת המינים, נצטוו רק כשיבואו אל הארץ, שהיא ארץ נחלי מים, כיון ששם ישמחו בערבותיה. ע"כ. והוסיף הרב איתן שנדורפי שי': באשר ליום הכפורים, נאמר במפורש (ויקרא טז, לד): "ויעש (אהרן) כאשר צוה ה' את משה", ורש"י שם כתב: כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה. וראה רמב"ן בספר ויקרא (כג, ב) המבאר כי לא הקריבו מוספין בתקופת המדבר, ומכלל לאו אתה שומע הן. כלומר מוספין לא הקריבו, אבל שאר דיני החגים נהגו גם בתקופת המדבר. וראה גם דברי רבי משה מטראני (מבי"ט) בספרו "בית אלהים" שם דן באריכות בשאלת קיום המצוות בתקופת המדבר בכלל, ובאשר לחגיגת חגי ישראל במדבר, מעלה צדדים לכאן ולכאן, וזו לשונו: מצוות סוכה שהיא רמז לענני הכבוד שסככו עליהם כל הארבעים שנה, אפשר שהיתה נוהגת במדבר מדי שנה בשנה, רמז למה שהיה הווה בכל השנה כולה, שהיו מסוככים בענני הכבוד, כמו שהיו נוהגים שבעת ימי חג המצות באיסור חמץ ואכילה בליל ט"ו וחג השבועות שהם חובת הגוף, וכמו שהיו נוהגים בה הראשונים אברהם יצחק ויעקב וזרעם, רמז למה שיקרה לזרעם בצאתם ממצרים... ואפשר כי גם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר, [אף־על־פי־כן] חג הסוכות - לענין ישיבה בסוכה - לא נהג, שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה. ולכך אמר הכתוב "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי" וגו' (ויקרא כג, מג), כי לא נצטוו במצוה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר. ע"כ. וראה דברי ראב"ע להלן (כט, מב).