ברכת אשר על התורה, שמות יג:יז

1"ולא־נחם... פן־ינחם". יש כאן לשון נופל על לשון. (פ' בשלח תשמ"ב)

2"כי קרוב הוא". ראה שני פירושים מקוריים ב"דעת זקנים מבעלי התוספות". האחד - העם קרוב לה' ("ישראל עם קרובו") ועל כן לא הנהיגם כמנהגו של עולם; והאחר - "קרוב" כמוסב על פלשתים שיעשו מלחמה בישראל מפני שקרובים הם למצרים. ור"ע ספורנו על אתר כתב שרבו השיירות בין ארץ פלשתים למצרים והיה החשש שאנשי השיירות ידווחו למצרים על פעולותיהם של ישראל ויכין פרעה את חילו לרדוף אחריהם. (פ' בשלח תשנ"ז)

3רש"י ד"ה כי קרוב הוא, ונוח לשוב באותו הדרך וכו'. וראה רשב"ם המרחיב פירוש זה, וכותב שהחשש היה שיתקלו במלחמות על ארץ כנען ויעדיפו לשוב למצרים מלמות במלחמה, כמו שעשו כמה פעמים, כדכתיב: "הלוא טוב לנו שוב מצרימה... נתנה ראש ונשובה מצרימה" וגו' (במדבר יד, ג-ד), "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" (שם יא, ה). ויפים דבריו. (פ' בשלח תשנ"ו)

4והנה קשה לי עתה, התקצר יד ה' מלהוביל את ישראל בדרך ישרה - מדוע לא נתן בהם עז וגבורה ועיטרם בעטרת ניצחון, או לחילופין - מדוע לא העבירם דרך ארץ פלשתים באותות ובמופתים?! (פ' בשלח תשס"ו) עם השאלה הראשונה מתמודד הרמב"ם במורה נבוכים (ג, לב), אגב דיון מעמיק בטעמי הקרבנות, וזו לשונו: ואם תשאל, ואיזו מניעה היה לה' מלהוליכם דרך ארץ פלשתים, וייתן להם יכולת להתייצב למלחמות, ואין צורך לכל הסיבוב הזה בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה?

5ותשובתו: ...כל הנסים הם אמנם שינוי הטבע של מצוי מאחד הנמצאים, אך טבע אישי בני אדם - לא ישנה אותם ה' כלל על דרך נס, ובגלל היסוד הגדול הזה אמר ה': "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" (דברים ה, כו) (כלומר - הדבר תלוי בהם).

6ולא אמרנו זאת מפני שאנו בדעה כי שינוי טבע אחד מאישי בני אדם קשה עליו יתעלה... אלא שלא רצה כלל לעשות זה ולא ירצהו לעולם... כי אילו ירצה לשנות טבע כל אחד מבני אדם כי אז היו בטלים שליחת הנביאים וכל הציווי כולו. ע"כ. וראה יסוד זה בהרחבה בהלכות תשובה לרמב"ם (ה, ד).

7יסוד זה שבדברי הרמב"ם מבואר היטב בספרו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) "ברכת פרץ" בדרשה לפרשת בשלח, ושם משיב הוא גם על שאלתנו השניה, וזו לשונו: אחד המקומות שביארה תורתנו הקדושה דרכי השגחתו יתברך, הוא ריש פרשת בשלח: "...ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים"... והנה, אין מעצור לה' לטהר לבבות ישראל שלא יתאוו כלל לשוב מצרימה, אבל לא באלה חפץ ה', כי הלא זה תכלית ועיקר בריאת העולם הזה, שתהא בחירה חופשית, והאדם מתאווה תאווה לכל מה שנוח ונעים להנאות את גופו ואף על פי כן יתגבר על רצונותיו לשמור ולעשות מצוות הבורא יתברך שמו. וכן לא קצרה יד ה' להפיל כמו כן פחד על עמי כנען או להומם מהומה גדולה בשעה אחת, אבל אין זה רצונו יתברך, כי כך גזרה חכמתו, שלא יהא כיבוש הארץ אלא על־ידי מלחמות רבות, וכמו שאמרו חז"ל בברכות (ה ע"א): "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על־ידי ייסורים: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא". וכן כל דבר שבקדושה ועבודת ה' - אין חשיבותו אלא דווקא כשהוא בא על־ידי ייסורים וצער ורוב נסיונות, כמאמר חז"ל "לפום צערא אגרא" (אבות פ"ה מכ"ג).

8נמצא אם כן, שלא מלא ה' את ישראל בגבורת נצחון, כי אין דרכו להתערב בחופש בחירתו של האדם ולשנותו בדרך נס. ולא הפיל ה' פחד על עמי כנען, כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, וכן כל דבר שבקדושה נקנה בעמל וכגודל העמל גודל חשיבותו. וראה דברי חזקוני על אתר, ודברי הגרצ"י קוק בשיחותיו לספר שמות (עמ' 159). (הראני ר' זאב נוימן שי')

9רש"י ד"ה פן ינחם. מקומו של ד"ה זה הוא לפני קודמו (ד"ה בראתם מלחמה). (פ' בשלח תשנ"ד)

10גם בספר "יוסף הלל" אין הערה לזה, אף כי הוא מאוד מקפיד על כגון זה. והנה ר' שלום דובער שטינברג ב"רש"י המפורש" מביא בשם רא"ם כי רש"י הפך את סדר הדיבורים בכוונה תחילה, כדי להדגיש, שראותם מלחמה יהיה הסיבה ל"פן ינחם". (פ' בשלח תשס"ו)