ברכת אשר על התורה, שמות יג:יח

1"ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים־סוף" . ראה רש"י לבמדבר (לד, ג ד"ה ממדבר צין) שכתב: ממדבר צין - אשר אצל אדום מתחלת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות... וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" (שמות יג, יז), שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים: "יושבי חבל הים גוי כרתים" (צפניה ב, ה). ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר וכו'. (פ' מטות־מסעי תש"ן)

2רש"י ד"ה ויסב, הסיבם מן הדרך הפשוטה וכו'. כלומר הסב אל, אך לכאורה גם אפשר לומר הסיבם בדרך העקומה וכו', כלומר הסב ב, שכן בלאו הכי אין אות שימוש, ואם כן מה לי ל ומה לי ב. (פ' בשלח תשנ"ח)

3רש"י ד"ה ים־סוף, ...וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים, כמו "ותשם בסוף" (ב, ג), "קנה וסוף קמלו" (ישעיה יט, ו). ע"כ. וקשה לי, נראה כאילו רש"י משתמש כאן במלה "אגם" במשמע של מקוה מים ("שגדלים בו קנים"), וממילא יוצא שמשנה את פירושו דלמעלה (ב, ג) - שם מסביר רש"י שיוכבד שמה את התיבה בקנים, וכאן משמע ששמה אותה במקוה המים, ביְאוֹר וכדו', ועוד יותר קשה, אם קנה הוא מקוה מים שגדלים בו קנים, אם כן מה הראיה מן הפסוק שבישעיה ("קנה וסוף קמלו")? וראה מה שכתבתי למעלה (ב, ג ד"ה ותשם בסוף). (פ' בשלח תש"ן, תשנ"ב) וראה "מעייני אגם" (עמ' קא-קד) שכתב: ואם ישאל השואל: איך יתפרשו גם הרושי"ל־הצמח וגם המריש"ק־הקרקע בלשון אגם? נביא את דברי רמב"ן על הפסוק "ותרעינה באחו" (בראשית מא, ב), שהקשה על רש"י שפירש "באחו" - באגם: "הרי אחו הוא הגומא (צמח הגדל במים)?". ומשיב: "ואולי ירצה (רש"י) לומר שיקרא העשב הנעשה באגמים על שם האגם", כלומר הצמח־הגמא יקרא גם אגם. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

4רש"י ד"ה וחמשים, אין חמושים אלא מזויינים... וכן תרגמו אונקלוס: מזרזין וכו'. מדברי רש"י כאן: "וכן תרגמו אונקלוס: מזרזין", נראה שמשמעות מזויינים ומזורזים שווה. והנה בילקוט שמעוני כתוב: אין חמושים אלא מזויינים, שנאמר: "ואתם תעברו חמושים", מלמד שהיו מצויינין בחמישה מיני זיין. דבר אחר: אין חמושים אלא מזורזים, שנאמר: "ויעברו בני גד ובני ראובן חמשים... כארבעים אלף חלוצי צבא". וראה דברי רש"י למעלה (בראשית מא, לד ד"ה וחמש). (פ' מקץ תשס"ו) וכך העיר הרב רפאל בנימין פוזן שי': לדעת אונקלוס הפועל שַׁלֵּשׁ הוא להכפיל בשלוש כבפסוק "וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ" (מלכים א' יח, לד), לכן תרגם "עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת" (בראשית טו, ט) "עִגְלִין תְּלָתָא". אבל פירוש זה אינו מתאים כאן, על כן תרגם " וַחֲמֻשִׁים" - " וּמְזַרְזִין ", לשון זיון וציוד, וכמוהו פירש רש"י. וכן תרגם בספר בראשית (מא, לד) " וְחִמֵּשׁ " - " וִיזָרְזוּן ". (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

5רש"י ד"ה וחמשים, ...אחד מחמשה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה. ע"כ. אם אמנם כן היה, הרי שבשעת מכת החושך היו בישראל כחמישה־עשר מיליון, וזה ריבוי משבעים נפש שירדו למצרים אחרי ארבעה דורות. ואכן זה פלאי פלאות. (פ' בא תשנ"ה)

6ועתה ראיתי ב"תורה שלמה" מכילתא לפיה יצא ממצרים אחד מחמישים ולפי דעה נוספת - אחד מחמש מאות (אות רס, שם), וזה כבר מעבר לפלאי פלאות גם אם נזכור "וישרצו וירבו" וכו'. השאלה האמיתית היא, מה ביקשו חז"ל לומר בדרשה זו. (פ' בשלח תשס"ו) וכך כתב הרב אברהם מאיר ראזען בפירושו "באור האמרים" על מדרש תנחומא (בשלח א): כתב הרב בעל "מידות סופרים", וזה לשונו: זהו אחד מהמדרשים אשר כל יגיעתנו לא תצליח לפרשו או לקרבו לכל הפחות אל האפשרות. שלפי דבריו היה מספר בני ישראל קודם ג' ימי אפילה יותר מ־ג' אלפים מילליאן. ואם נאמר שתפש לשון גוזמא, איך אמר העבודה שהוא לשון שבועה. עכ"ל. ראה עוד שם. וראה דברי הרב ישראל הס בספרו "אמונה לדור התהייה" (עמ' 211) שכתב: את הקשר בין שואה לגאולה, כחוק טבע שחקק ה' בסדרי העולם, למדנו כבר מגאולת מצרים שהיא האבטיפוס לכל הגאולות הבאות אחריה, שתהליכן חייב להיות כתהליכיה, ככתוב: "כימי צאתך מארץ מצרים (בעבר) - אראנו (בגאולות העתידות) נפלאות". ממצרים נגאלו כשניים וחצי מיליון יהודים (שש מאות אלף גברים מגיל עשרים עד ששים, ועוד כמספר זה מתינוק בן יומו ועד גיל עשרים ומגיל ששים ומעלה - הרי מיליון ומאתיים אלף. ולפחות אותו מספר נשים - הרי שניים וחצי מיליון). העולים־הנגאלים־הניצולים, היוו רק כחמישית מכלל מספר בני העם שהיו במצרים, כי " וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים - אחד מחמישה (עשרים אחוז) יצאו, וארבעה חלקים - מתו בשלושת ימי האפילה" (רש"י בשם מכילתא). נמצא שלגאולת ישראל הראשונה, כהכנה לכניסה ראשונה לארץ והקמת המדינה - קדמה שואה של השמדת עשרה מיליון איש (ארבע כפול שניים וחצי מיליון) תוך שלושה ימים! אות הוא לגאולה העתידה. (הראני ר' גרשון באס שי') וראה גם דברי רבי חיים הירשנזון בספרו "נמוקי רש"י" על אתר. (הראני ר' חזקי פוקס שי').