ברכת אשר על התורה, שמות יד:ד

1רש"י ד"ה ואכבדה בפרעה, ...ואומר "שמה שבר רשפי קשת" (תהלים עו, ד), ואחר כך (שם שם, ב) "נודע ביהודה אלהים" וכו'. והרי סדר הפסוקים הוא שלא כדבריו, כלומר קודם "נודע ביהודה" ורק אחר כך "שמה שבר" וגו'. ובחומש "תורת חיים" על אתר העירו (הערה 22): לשון "ואחר כך" אינו בדווקא, כי הפסוק הזה נמצא לפניו, במכילתא: ואומר "שמה שבר" וגו' מהו אומר "נודע ביהודה" וגו'. (פ' בשלח תשנ"ה)

2רש"י ד"ה בפרעה ובכל חילו, הוא התחיל בעבירה וכו'. הערה דומה מעיר רש"י במכת צפרדע (ז, כח ד"ה בביתך). ובמכות נוספות הכתוב מדגיש את הסדר (פרעה ורק אחר כך מצרים) - במכת ערוב ובמכת ארבה, ואולי גם במכת בכורות (יא, ה), ואילו ביתר המכות לכאורה הדבר כלל לא שייך. (פ' בשלח תשנ"ו) וראה עקרון זה שהמתחיל בעבירה, מתחילה בו הפורענות בדברי רש"י למעלה (יב, יב ד"ה מאדם ועד בהמה), ודבריו בספר בראשית (יט, יא) ובספר במדבר (ה, כד).

3...וידעו מצרים כי אני ה'. כלומר טביעת המצרים בים־סוף נעשתה לצורך זה. ואם כן, קשה - האמנם ידעו אחרי כן? במה התבטאה ידיעה זו? למי היא נחוצה? היחיד שמעיר קצת בזה הוא ראב"ע בפירושו הארוך, והוא כותב (ד"ה וידעו מצרים): הנשארים, גם הנטבעים לפני מותם! (פ' בשלח תשנ"ב) וראה מש"כ למעלה (ז, ה). וראה "העמק דבר" על אתר שכתב: היינו ההמון של מצרים שנשארו, בראותם בעיניהם זה הפלא, יכירו וידעו גם המה כי אני ה' העושה הכל בתוך מצרים וכו'. וראה דברי הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל בהגדתו "היושבת בגנים" (עמ' קע), שאפילו אמונה של זמן מועט, אמונה חשובה היא. (הראני ר' גרשון באס שי')

4רש"י ד"ה ויעשו כן, להגיד שבחן וכו'. רש"י מבליט שהכתוב המראה בפרק זה את חולשתם של ישראל, מראה גם משהו לזכותם. בכמה וכמה מקומות הודיעה התורה שעשו על־פי הציווי (למעלה יב, כח; ויקרא ח, לו; שם טז, לד; במדבר ט, כב) כדי להודיע שבח העושין. וראה דברי רא"ם על אתר. וקשה לי, מה שבח יש כאן. והרי עדיין לא ידעו שפרעה רודף אחריהם, ורק משה ידע, מפי הגבורה (פסוקים א-ד). (פ' בשלח תשמ"ח) וראה מש"כ להלן בדיבור הבא.