ברכת אשר על התורה, שמות יד:ה

1"ויגד למלך מצרים כי ברח העם". וקשה לי, כלום כבר שכח את המאורעות שהתרחשו לפני ימים מספר? והרי הוא עצמו שלח את בני ישראל ועמו האיצו בהם לצאת, ולמה יקרא לזה בריחה? אלא שזוהי דרכה של פוליטיקה מאז ועד היום הזה - משאירים מצב או נוסח מעורפל שכל צד יכול לפרש כרצונו, ובפירושו ידבק. בני ישראל יצאו ממצרים כדי לעלות לארץ ישראל, ואילו המצרים חזרו לגירסתם - חופשה לשלושה ימים כדי לעבוד את ה' במדבר, וראה רש"י על אתר ועוד. יודעים את האמת: "כי שלחנו את ישראל מעבדנו", דהיינו לצמיתות, אבל מעמידים פני הקוזק הנגזל וממשיכים לדבר על הנוסחה "חופשה" שכבר נתבטלה. אכן הדברים עתיקים. (פ' בשלח תשמ"ט)

2ואמנם, אם לא נאמר כך, לא הגיע הוויכוח חופש או חופשה להכרעה אלא עם קריעת ים־סוף. (פ' בשלח תשנ"ו) וראה מש"כ למעלה (ג, יח; ה, א).

3רש"י ד"ה ויגד למלך מצרים, אקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים... באו והגידו וכו'. וקשה לי, שהנה זה סותר לכאורה (או לפחות - מתעלם) מדברי הכתוב (ב) "וישבו ויחנו לפני פי החירת", ובדין מפרש שם רש"י ששבו לאחוריהם לכיוון מצרים. ואכן אי־אפשר לפרש בדרך אחרת. וכך מעיר רש"י גם לפסוק ד בד"ה ויעשו כן. (פ' בשלח תשל"ד, תשמ"ח)

4שם. ...באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. ובחמישי ובששי רדפו אחריהם, ליל שביעי ירדו לים וכו'. צריך לומר שיש קצבי־התקדמות שונים אצל יחיד, צבא וציבור גדול. יחיד - יום אחד. צבא - יומיים, ציבור גדול - שלושה ימים. ומעין זה כבר מצינו בבריחת יעקב מבית לבן חותנו. (פ' בשלח תשנ"ב) וראה מש"כ בספר בראשית (לא, כג).

5ועתה ראיתי לשון המכילתא שהיא לכאורה מקורו של רש"י כאן, והוא שונה למדי: "וישאו בני ישראל את עיניהם". כיון שהכו ישראל את האיקטורין, היו יודעין שסופן לרדוף אחריהם. ע"כ. כלומר מכיון שהאיקטורין שלא הוכו, ברחו אל פרעה ובוודאי סיפרו לו, יכלו להסיק שפרעה ירדוף אחריהם. וראה ב"תורה שלמה" (הערה כו), שם מובאת פסיקתא חדתא שלשונה פחות או יותר כלשון רש"י כאן. (פ' בשלח תש"ס)

6על כל פנים בזה נפתרה השאלה, מנין ידעו שפרעה רודף אחריהם, ולכן נשתבחו - ראה רש"י בדיבור הקודם - בכך שלא אמרו: היאך נתקרב אל רודפינו וכו'. (פ' בשלח תשס"א)

7ולכאורה צריך לשאול, למה תלו האיקטורין את בריחתם של בני ישראל באי־שובם ולא בעובדה שכלל לא הקריבו קרבנות? (פ' בשלח תשס"ה)

8נראה לי שעניין שלושת הימים אינו ברור די צורכו. לפי פשוטו של מקרא צריך להבין: "דרך שלשת ימים" - להתרחק ממצרים ג' ימים, שם לזבוח ואחר לחזור שלושת ימים, אך רש"י כאן מדבר בחופשה של סך הכל ג' ימים. (פ' בשלח תשס"ה)

9רש"י ד"ה ויהפך, ...ועכשו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום. ע"כ. וקשה, והרי בפסוק זה נאמר בפירוש "כי שלחנו את ישראל מעבדנו", כלומר זו היתה סיבת חרטתם. ואמנם נחמדים הדברים המובאים ב"שפתי חכמים" (אות ג), אך אינם נראים, שהרי נאמר כאן "ויאמרו... כי שלחנו" וגו', כלומר לא היה זה טעמו של פרעה בלבד, כמובא שם. (פ' בשלח תש"ן) וראה "לבוש האורה" שלבם ופיהם של פרעה ועבדיו לא היו שווים. לכן אמר הכתוב "ויהפך לבב פרעה ועבדיו", כי בלבם היו מצטערים על הממון, והוסיף הכתוב "ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו", כי בפיהם אמרו שתכלית רדיפתם היא להשיבם להיות להם עבדים.

10ובדברי רש"י: "בשביל ממונם שהשאילום", מתומצת פירושו של "העמק דבר" שה' ציוה לשאול כלי זהב וכו' כדי שתהא להם למצרים סיבה לרדוף אחריהם, ראה למעלה (יא, ב) ומש"כ שם. (פ' בשלח תשנ"ח)

11"כי שלחנו את ישראל מעבדנו". הרי לך הודאה ברורה בשילוחם של בני ישראל לחירות (ולא לחופשה לעבוד את ה'). וזהו הנאמר למעלה (יב, לג) "למהר לשלחם מן הארץ". (פ' בשלח תשנ"ו) וראה מש"כ למעלה (ג, יח; ה, א).