ברכת אשר על התורה, שמות טז:יג

1"ויהי בערב ותעל השלו" וגו'. תמיהני, למה זה הכתוב וגם מפרשיו מרבים לדבר במן, אך מקצרים ביותר בכל הנוגע לשׂלָיו, והרי לכאורה אין בהופעתו של השׂלָיו נס פחות מזה שבירידת המן, ואין הכתוב מפרט, כמה מותר לאסוף, שצריך לשחוט אותו וכי צריך להכינו לשבת וכדו'. ואף אין הכתוב מזכירו בין הנסים שנעשו לישראל במדבר. (פ' בשלח תשמ"ז) לשאלה זו נדרש ר"י אברבנאל על אתר וכתב: והנה לא ציוה השם יתברך אותם דבר באכילת הבשר לא מהשחיטה ולא מהלקיטה והכמות. לפי שבענין הלחם שהיה מזון הכרחי להם ואלהי מצד עצמו תקן בענינו תנאים ומצוות, אבל הבשר שהיה לשכך תאוותם וזוללותם לא באו עליו מצוות כלל.

2עוד יש לשאול, מה בין שׂלָיו זה שבכאן וזה שבקברות התאוה (במדבר יא, לא-לג), עד מתי נמשך ומדוע הפסיק. וראה מה שכתבתי שם. (פ' יתרו תשמ"ח) רמב"ן (טז, יב) כתב שהיה השׂלָיו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן. וכן ברבנו בחיי. לעומתם כתב האברבנאל שהשׂלָיו שניתן להם במקום הזה מיד נפסק ולא אכלו ממנו כי אם אותו הערב בלבד.

3ור' רפאל בנימין פוזן שי' הראה לי מאמר יפה של הגרי"ד סולוביצ'יק "אוכלי מן ואוכלי שׂלָיו" (נדפס בתוך: "מסלול", כפר אליהו תשל"ו), אבל הוא דן שם רק בשׂלָיו "השני". (פ' יתרו תשמ"ח)

4וראה גמרא יומא (עה ע"ב) ד' מיני שׂלָיו, ואין מוזכר שם כל גנאי, ולכאורה להיפך. וראה גם תהלים (עח, כז), וגם שם אינו לגנאי. מה שאין כן ברש"י־מכילתא לפסוקים ז-ח. ובדברי רמב"ן כאן, קשה מה שאומר: "והפרשה תפרש ותאריך בענין המן, כי כל מעשיו הם נפלאים, ותקצר בענין השׂלָיו, 'ויהי בערב ותעל השלו' (פסוק יג), כי הוא (השׂלָיו) בנוהג שבעולם", כלומר בהבאת השׂלָיו לא היה נס. (פ' בשלח תשנ"ו)

5רש"י ד"ה היתה שכבת הטל, ...והרי הוא כמונח בקופסא. ע"כ. ועתה אני משתאה, מה שבחה של קופסא זו שהמכסה שלה נעלם מאליו - "ותעל שכבת הטל" (יד), כלומר אין תוכנה של הקופסא נשאר משומר כרצון בעליה. (פ' בשלח תשס"א, מלון מוריה־שרתון, תל־אביב) מקור דברי רש"י בספרי (בהעלותך פט), וזו לשון הספרי: "וברדת הטל" (במדבר יא, ט) - מלמד שהיה יורד על האסקופים ועל המזוזות, יכול יהיו אוכלים אותו מטונף ומלוכלך, תלמוד לומר "והנה על פני המדבר דק מחוספס", כגליד היה יורד תחילה ונעשה לארץ כמין אסקוטלא, והמן יורד עליו, ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים. הרי למטה, אבל למעלה, יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו, תלמוד לומר "ותעל שכבת הטל" (למעלה פסוק יד), מלמד כאילו מונח בתוך דלוסקמא.