ברכת אשר על התורה, שמות יח:א

1"יתרו כהן מדין חתן משה". משנפרד משה מעליו, נעשה יותר "כהן מדין" מ"חתן משה", אבל כשישב משה אצלו, נאמר "חתנו כהן מדין" (למעלה ג, א), בהקדמת "חתן משה" ל"כהן מדין". ומשנתגייר, נאמר כבר בתורה רק "חתן משה", שנפתרו אצלו כל הספקות. כך העיר בעל "אזניים לתורה".

2ראב"ע: ...ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה - בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל... ושאול אמר, "ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל" (שמואל א' טו, א) וכו'. וראה רמב"ן על אתר המקבל דברי ראב"ע ואף מרחיב אותם. דומה שזה עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי למעלה (ז, יט) בדבר הכרת טובה. (פ' יתרו תשנ"ז)

3רש"י ד"ה וישמע יתרו, מה שמועה שמע וכו'. סיפר הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, כי סמוך לפני מותו של ר' אריה לוין זצ"ל ביקר אצלו אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון, ובתמורה ביקש ר' אריה לומר לו לשרון דבר תורה - כיצד זה שיתרו לא בא מיד אחר קריעת ים־סוף? כלום אין די בנס זה? ומה היה צריך להמתין עד אחר מלחמת עמלק? אלא שאמונה בעושה נסים אחרי חוויה נסית דבר שכיח הוא, מה שאינו כן בכך שעם עבדים ששועבד במשך עשרות שנים ומשתחרר ואוחז בנשק כדי להילחם על קיומו, זה דבר נדיר ואל עם כזה ראוי להסתפח. ע"כ. ולעניות דעתי השאלה יפה, אך התשובה פשוטה יותר - אמונה בה' אינה מן העניינים שגוי מתעניין בהם, מה שאינו כן ענייני מלחמה, ולוא התנפלות מוגת לב מאחור, על דבר כזה הוא רוצה לשמוע מיד ראשונה. (פ' יתרו תשס"ה, שבת חזנות של "בשבע")

4רש"י ד"ה וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק. ע"כ. ובזבחים (קטז ע"א) מחלוקת משולשת בענין זה - רבי אלעזר המודעי - מתן תורה שמע, רבי יהושע - מלחמת עמלק שמע, רבי אליעזר - קריעת ים־סוף שמע. המחלוקת המשולשת בגמרא אינה בתוכן השמועות ששמע, כי אם בסיבה שגרמה לו לבוא ולהתגייר. וזה סביר הרבה יותר כי בזה - ולא במציאות - שייך לחלוק. כך דברי שלום שי' בבר־מצוה של זאב שי'. (פ' יתרו תשנ"ד) וכן ברא"ם וב"גור אריה" על אתר.

5וזה שרש"י אינו מזכיר את דעת רבי אלעזר המודעי, אולי זה משום שאינו רוצה לקבוע עמדה במחלוקת אחרת בגמרא (שם ע"ב) - "בני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי, חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה, וחד אמר יתרו אחרי מתן תורה היה". או שמא סובר שקודם מתן תורה היה. (פ' יתרו תשמ"ז)

6לא כן, כי להלן (ט, ד"ה על כל הטובה) כשמתאר הכתוב את שמחת יתרו על כל הטובה, מבאר רש"י על־פי המכילתא - "טובת המן, הבאר והתורה ", וזאת, אף שבמכילתא שם אין כתובה תיבת "התורה" כלל. הרי שמפורש ברש"י שיתרו בא לאחר מתן תורה. (פ' יתרו תשנ"ב) וראה "תורה שלמה" שהביא בשם ילקוט כתב יד תימני שגורס "והתורה".

7ועוד קשה לי: בגמרא שם, הלשון הוא - "כתנאי, ...מה שמועה שמע ובא ונתגייר", ואילו רש"י השמיט את תיבת "ונתגייר". ואין לומר שהשמטה זו בגלל הצנזורה נעשתה, שהרי בדיבור הבא רש"י מזכיר את התגיירותו של יתרו. (פ' יתרו תשמ"ח) וראה דברי הרבי מלובביץ' ב"ביאורים" על אתר שכתב: רש"י בוחר בלשון המכילתא, "שמע ובא", ולא בלשון הבבלי (זבחים קטז ע"א) "ובא ונתגייר", או הירושלמי (מגילה פ"א הי"א) "מה שמועה שמע" (ותו לא). וטעמו ונימוקו עמו: הכתוב מדבר על אודות הסיבות שהביאו לידי כך שיתרו יתגייר, ולכן נאמר "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו". ואילו שאלתו של רש"י היא: "מה שמועה שמע ובא ": יתרו הרי שמע שמועות אלו במדין, ואם כן היה יכול להשאר במדין ולהתגייר שם, ומה גרם לו אפוא לבוא? ועל זה מתרץ: "קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק".

8וצריך לשאול, מדוע בגמרא בזבחים אין מזכירים את המן ואת השׂלָיו כשמועה ששמע ובא. (פ' יתרו תשנ"ח)

9רמב"ן ענה על השאלה, למה לא סיפר לו (משה ליתרו) על מתן תורה על־פי הדעה שיתרו בא אחרי מתן תורה. ואולם העולם אומר בפשטות - מתן תורה, דבר שברוח, איננו בשביל גוי, ואילו קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק, זה בשבילו. וראה הערתו הנפלאה של הרב זלמן סורוצקין בספרו "אזניים לתורה" שכתב: שלושה שמעו שמועה אחת ובאו לידי מסקנות שונות: עמי קדם שמעו, כי הוביש ה' את מי ים־סוף לפני בני ישראל, וחלו ורגזו, נבהלו ונמוגו; עמלק שמע זאת ובא להלחם בישראל; יתרו שמע ובא... להתגייר. אין זאת כי לא רק ה"נס" הוא הקובע את ההגבה עליו, אלא גם ההכנה של האדם לקליטתו, ורק יתרו, שהיה ממחפשי אלהי אמת ודורשי ה' מפי משה - רק הוא הוציא מניסי יציאת מצרים את המסקנה הראויה. ומכאן תשובה להאומרים, שלו הראנו ה' נסים גלויים, כיום צאתנו ממצרים, היה כל העולם מתהפך בין לילה למאמינים במאה אחוז. (פ' יתרו תשנ"ז)

10רש"י ד"ה יתרו, שבע שמות נקראו לו... יתר - על שם שיתר וכו', יתרו - לכשנתגייר וכו', חובב - שחיבב את התורה... ויש אומרים: רעואל אביו של יתרו היה וכו'. רש"י דן רק בארבעה מתוך שבעה השמות, וצ"ע, שהרי גם האחרים טעונים הוכחה כלשהי. (פ' יתרו תשמ"ט)

11ובמכילתא על אתר אמנם מוזכרים כולם. (פ' יתרו תשנ"ב) וראה "לפשוטו של רש"י" שבאר כי בתורה נקרא חותן משה רק בארבעת השמות הראשונים המנויים במכילתא. השמות "חבר" ו"קיני" אינם מוזכרים בתורה כשמו של חותן משה (ראה שופטים ד, יא ושם א, טז), ואף פוטיאל הנזכר לעיל (ו, כה), נאמר בו שהיה חותנו של אלעזר בן אהרן, ולא של משה.

12אך, עתה קצת קשה הוא לי - כיצד נקרא בראשונה, לפני שנתקרא יתר על שם הפרשה שהוסיף? ולפי האמור למעלה (ב, יח) נקרא רעואל, וזה שם תמוה בשביל גוי עובד עבודה־זרה. ועל כל פנים קשה, למה לא בא בשם זה, שכן בא לפני שהוסיף פרשה ובודאי לפני שנתגייר. והנה למעלה (ד, יח) הוא נקרא - בפסוק אחד - גם יתר וגם יתרו! (פ' יתרו תשנ"ח)

13רש"י ד"ה את כל אשר עשה להם, בירידת המן ובבאר ובעמלק. ע"כ. אין בדברי רש"י כאן סתירה למה שכתב בתחילת הפסוק (קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק), ששם מדובר בדברים שבגללם יתרו בא, ולא רק שמע. וכיון שלא נאמר "וישמע יתרו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", פירשו חז"ל "את כל אשר עשה", לא ליציאת מצרים אלא למאורעות שקרו אחריה - המן, הבאר ומלחמת עמלק - ולא הזכיר קריעת ים־סוף שהיא בכלל היציאה ("גור אריה"). (פ' יתרו תשמ"ו)

14ולהלן אומר רש"י (ט, ד"ה על כל הטובה) על הפסוק "ויחד יתרו על כל הטובה" - "טובת המן והבאר והתורה", והרי על המן והבאר כבר ידע, למה אפוא "ויחד" רק אז! (פ' יתרו תשמ"ז)

15ושמא "ויחד" רק אז משום שקודם לא היתה הזדמנות לציינו (שמחה אמיתית או שמחה מהולה בצער, כל אחד ודעתו). ומכל מקום ראויה לציון מהירות בואו של יתרו, שהרי מעשה עמלק התרחש בכ"ח אייר, והידיעה עליו לא נתפרסמה בכלי־התקשורת, והוא הספיק לבוא לדעה אחת לפני מתן תורה (שבועות). (פ' יתרו תשנ"ג)

16אך צריך לזכור שמגורי יתרו לא היו רחוקים ממקום ההתרחשויות המנויות, שהנה משה רבנו ע"ה רעה את צאן יתרו "בהר הזה". (פ' יתרו תשנ"ח)

17וזה שאין השׂלָיו מוזכר בין כל הדברים שיתרו היה עשוי לשמוע, אולי משום שירידתו היא התופעה הטבעית ביותר מבין כל ההתרחשויות הללו. ושמא כבר פסק נס השׂלָיו, שהרי לכאורה לא נמשך זמן רב. (פ' יתרו תש"ס, תשס"ב) וראה מש"כ למעלה (טז, יג).

18"אשר עשה אלהים למשה ולישראל". ואילו להלן (פסוק ח) "...ה' לפרעה ולמצרים". לפי שעה לא ידעתי, מה טעם השינוי הכפול - הן בשם ית' והן במושא מעשיו. ולכאורה צ"ע. (פ' יתרו תשס"ח) וראה דברי "העמק דבר" על אתר שכתב: אף־על־גב שכבר שמע "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו", מכל מקום הודיע לו חדשות מה שלא ידע. היינו - "אשר עשה ה'", ולא "אלהים" שמשמעו כח הדין והעונש על הנגישות, אלא עוד זאת שבמכות היו תכליות לדעת כח ה', כמו שאמר ה' בכמה מכות "למען תדעו" וגו'... והודיע לו עוד, שהיה "לפרעה ולמצרים" - שלא נשתוו העונשין עצמם לפרעה ולמצרים, אלא לפרעה היו גדולים כדי להראות התכלית מזה המכה. ע"כ. וראה גם דברי ר' זלמן סורוצקין בפירושו "אזניים לתורה" שכתב: בנוהג שבעולם, אדם, שנתעסק בצרכי צבור, והצליח, כשהוא מספר את הפרטים למישהו, משתדל להבליט את אישיותו, שהוא בכשרונותיו וחריצותו או בצדקתו פעל כל אלה, ובפרט רגיל אדם להתפאר לפני חמיו...; לעומת זאת אחרים, המספרים את אותו המעשה, תולים את ההצלחה בגורמים אחרים, ולשתדלן נותנים רק מעט, ויש שמטילים בו דופי... ומה "מוזרה" היא הנהגתו של הענו מכל אדם! וכשהתורה העידה, שיתרו שמע אפילו מפי אחרים: "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל", שעיקר ההצלחה היתה בזכות משה ואחר כך - ישראל, בא משה בעצמו ו"מתפאר" לפני חותנו, שכל מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים, היה "על אודות ישראל", ואת עצמו לא הזכיר כלל...! ומי יתן, והיה הדבר הזה למופת לעסקני דורנו. ע"כ.