ברכת אשר על התורה, שמות ב:יג

1רש"י ד"ה שני אנשים עברים, דתן ואבירם, הם שהותירו מן המן (שמות רבה א, כט). ע"כ. וקשה לי למה רש"י־המדרש מאפיין אותם בעבירה פרטית ולא בהשתתפותם בעדת קרח, כלומר בעבירה לאומית, ושם מרכיב המחלוקת ברור הרבה יותר. בספר "משכיל לדוד" ישנו עיון ארוך ומתוחכם בעצם לימודה של הגזירה שווה שכאן, האם הוא מלשון אנשים או מלשון נצים, אך לשאלה הנ"ל אין שם תשובה. והנה המדרש מונה שם אינצידנטים (מאורעות) רבים שדתן ואבירם מעורבים בהם - על פי גזירה שווה אנשים או נצים - ועל כן קשה עוד יותר, למה רש"י בוחר דווקא בזה. (פ' שמות תשמ"ז) וראה הערת ר' שמואל פ. גלברד ב"לפשוטו של רש"י", וזו לשונו: נראה שרש"י בפסוקנו מביא מן המדרש שהותירו מן המן ולא את המשכו: שאמרו נתנה ראש והמרו על ים־סוף, כי רק אצל המן נאמר "אנשים" - "ויותרו אנשים" (טז, כ), כמו שנאמר בפסוקנו - "שני אנשים", ועל דתן ואבירם נאמר "האנשים הרשעים" (במדבר טז, כו).

2והנה תמיד סברתי שחז"ל מיחסים דברים רבים שליליים לאדם אחד משום הכלל "תולים קלקול במקולקל", והנה ראיתי בחיבורו של ר' דב רפל שי' על השקפת עולמו של רש"י, עליו אני עובד עכשיו, שהרעיון בזה הוא לצמצם את מספרם של עושי רע בישראל, ודומה שזה רעיון יפה. (פ' שמות תשנ"ד)

3וראה "העמק דבר" שחז"ל סוברים שבדתן ואבירם מדבר בשל לשון נצים בלשון הווה. (פ' שמות תשנ"ח)

4משום מה אין רש"י מביא את לשון הגמרא (נדרים סד ע"ב): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם", אלא משנה. באשר ללשונות - נצים ונצבים - ברור שאין צריך את שני הלשונות, אלא די באחד מהם כדי לרמוז לדתן ואבירם, שכן לשונות אלו אינם מופיעים יחד כלל בתורה. (פ' שמות תשס"ג)

5רש"י ד"ה למה תכה, וד"ה רעך, רשע כמוך. וקשה לי בשלמא המרים יד נקרא רשע, אבל זה שמרימים עליו יד, מה חטאו? (פ' שמות תשמ"ד) וראה פירוש "בית הגדול־ביאור מספיק" על פרקי דרבי אליעזר פרק מח שמהכתוב "למה תכה רעך" משמע שהיו שניהם - המכה והמוכה - רשעים, וזו סיבה נוספת לזיהוי שני הנצים כדתן ואבירם ששניהם היו דומים זה לזה ברשעות - כאמור בספר במדבר (טז, כו) "האנשים הרשעים האלה", אם כן רשעים היו כבר קודם לכן.

6ועתה ראיתי דברי מהרש"ל (מובא ב"שפתי חכמים" אות כ) ולא הבנתי תירוצו, שהרי הא גופא קשיא, למה קוראהו משה ריע של רשע, ומנין יודע על רשעותו? (פ' שמות תשמ"ז)