ברכת אשר על התורה, שמות כא:יא
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Exodus 21:11
Open in the reader →1רש"י ד"ה ויצאה חנם, ...ותשהה עמו עוד עד שתביא סימנין וכו'. כלומר אף־על־פי "שהיה לו ליעדה ולהכניסה לו לאשה" (ראה פסוק ח ד"ה אשר לו יעדה), אין האדון הקונה נענש על אי־מילוי חובתו זו כלל. וקצת קשה להגדיר מה מדת "חובה" זו. (פ' משפטים תשמ"ז) וכך כתוב באנציקלופדיה תלמודית (כרך כד, ערך יעוד): מצוות יעוד קודמת למצוות פדייה, שנאמר "אשר לא יעדה והפדה", הרי שמוטב לייעד, ומצוות יעוד היא העיקר ומצוות פדייה טפלה לה, ויש שכתבו שהאדון שאינו מייעד קראו הכתוב בוגד, שנאמר: "בבגדו בה", שהוא בוגד בה בזה שאינו מקיים מצוות יעוד. אבל אין כופין אותו על קדימה זו של יעוד לפדייה... אלא שאם ייעד, קיים מצוות עשה ותבוא עליו ברכה. ויש אחרונים שכתבו שאם לא ייעד ולא פדה, הרי זה ביטל מצוות עשה, ודינו לעניין תשובה כמבטל לשאר מצוות.
2שם. ...או אינו אומר שתצא אלא בבגרות וכו'. האשה מיום לידתה ועד היותה בת שתים עשרה ויום אחד, הריהי קטנה. מכאן והלאה - אם הביאה סימנים, נקראת נערה למשך ששה חודשים, ומשנשלמו ששה חודשים אלה נקראת בוגרת. ומסקנת חז"ל (בקדושין ד ע"א) היא שעבריה יוצאת לחירות יתר על העבד, בהבאת סימני נערות. ואם היתה הבת איילונית, שאין לה ימי נערות אלא יוצאת מקטנותה לבגר, כיון שבגרה תצא לחירות (וכן ברמב"ם הלכות עבדים ד, ד-ה). (פ' משפטים תשמ"ז)