ברכת אשר על התורה, שמות כא:ו
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Exodus 21:6
Open in the reader →1רש"י ד"ה אל האלהים, לבית דין. צריך שימלך במוכריו וכו'. אבל אין הכתוב אומר מאומה באשר לתוכן הימלכות זו. ( פ' משפטים תשס"ב) ויונתן בן עוזיאל תרגם: ויקרביניה ריבוניה לקדם דייניא ויסב מנהון רשותא (והגישו אדוניו לפני השופטים ויקח מהם רשות). כלומר הימלכות זו, משמעותה נטילת רשות להמשיך ולהיות נעבד.
2ובאשר למוכר עצמו מפני דוחקו, ראה "שפתי חכמים" (אות פ). (פ' משפטים תשס"ג)
3"...אל הדלת". ראה רשב"ם ו"בעל הטורים" על אתר, המציעים חלופה פרשנית לבחירת הדלת והמזוזה כמקום הרציעה, ושלא כדברי הגמרא (קידושין כב ע"ב) שרש"י מביא (ד"ה ורצע אדוניו את אזנו) בנדון. בעוד שלפי רש"י, נבחרו הדלת והמזוזה כדי ללמד לקח מוסרי חשוב (שאסור ליהודי לוותר על החופש שלו), לפי רשב"ם ההגשה דווקא אל הדלת נובעת מסיבה מעשית: שיהיה הדבר "לעין כל". ולפי "בעל הטורים": לומר שישמור בית אדוניו. (פ' משפטים תשנ"ט)
4רש"י ד"ה אל הדלת או אל המזוזה, ...הקיש דלת למזוזה - מה מזוזה מעומד, אף דלת מעומד (קידושין כב ע"ב). ולא ידעתי, למאי נפקא מינה, אם הדלת זקופה או לא. וקצת קשה לטעון שברציעה לדלת אופקית יהיה משום השפלה מיותרת, שהרי הוא עצמו משפיל עצמו ולא אדוניו. (פ' משפטים תשמ"ט) וראה "מושב זקנים" שכתב: מפני שהם עדים, והעדים צריכים להעיד מעומד, כדכתיב "ועמדו שני האנשים" (דברים יט, יז).
5רש"י ד"ה ורצע אדוניו וגו', ...אזן זאת ששמעה על הר סיני "לא תגנוב", והלך וגנב, תרצע. ע"כ. מכיון שרש"י פירש למעלה (כ, יג) ש"לא תגנוב" שבעשרת הדברות מדבר בגניבת נפש, צריך לגרוס כאן "לא תגנבו", כאמור להלן (ויקרא יט, יא). ותמוה שכבר בדפו"ר כתוב כמו לפנינו, וגם ר' אברהם ברלינר אינו מעיר על זה. (פ' משפטים תש"מ)
6ועתה ראיתי ב"משכיל לדוד" שאומר בפשטות, שטעות סופר היא זו (וראה חזקוני שתיקן הגירסה). אך על כל פנים קשה לי, למה רש"י בוחר בטעם זה, ולא כרבי שמעון ברבי (קידושין כב ע"ב) או כדברי רבן יוחנן בן זכאי (ירושלמי קידושין פ"א הל"ב), שהרי על טעמו של רש"י קשה, למה לא ירצע הנמכר בגניבתו מיד, ולא רק אחר שסיים שנות עבדותו. (פ' משפטים תשמ"ז) וראה "לפשוטו של רש"י" שאין רוצעים את אזנו של העבד מיד עם קנייתו כדי שלא לביישו, שהרי הוא נמכר שלא מרצונו, אם מחמת גניבתו ואם מחמת דחקו (במוכר עצמו), מה שאין כן בסוף שש, כאשר יש באפשרותו לצאת לחופשי, והוא בוחר בחיי עבדות.
7שם. ...ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה, נה), והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע. ע"כ. מחלוקת תנאים היא (קדושין יד ע"ב) אם רציעה באה רק בעבד שמכרוהו בית דין בגניבתו, או גם בעבד שמכר עצמו. פרשתנו מדברת אמנם במכרוהו בית דין (כמבואר ברש"י לפסוק ב), אך לדעת רבי אליעזר ישנה גזירה שווה "שכיר" "שכיר", וממנה לומדים שאף מוכר עצמו נרצע. במכילתא, לפי המאן דאמר שרק אם מכרוהו בית דין בגניבתו נרצע, התשובה היא: אזן ששמעה "לא תגנוב" וכו'. בבבלי לפי המאן דאמר שגם מוכר עצמו נרצע, תשובת רבן יוחנן בן זכאי היא: אזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים". כך ב"לפשוטו של רש"י". (פ' משפטים תשנ"ג)
8מכל מקום יש כאן ניסיון להשיב על השאלה, למה תירצע דווקא האוזן, אך אין תשובה לשאלה המתבקשת אף היא, למה דווקא האוזן הימנית, ועל כן צריך גזירה שוה לידיעת הלכה זו. (פ' משפטים תשנ"ו)