ברכת אשר על התורה, שמות כא:ח

1רש"י ד"ה אשר לא יעדה, שהיה לו ליעדה ולהכניסה לו לאשה וכו'. ולכאורה זה קצת קשה - אדם שצריך אמה, וקונה אותה בתור שכזאת, על פי הדין והנוהג, למה הוא נדרש לשאתה אישה? (פ' משפטים תשנ"ו) וב"ספר החינוך" (מצוה מג) כתב: משרשי מצוה זו, שריחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למכרה, וצוה הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל רחום וחנון הוא.

2רש"י ד"ה והפדה, ...אומרים לו, יודע היית שעתידה לצאת לסוף שש שנה וכו'. וקשה לי, והא אמה עבריה יוצאת גם בסימנים - ומסתבר שבדרך כלל היא יוצאת בסימנים ולא בשש שנים, אלא אם כן קנה לאמה ילדה צעירה ביותר. ואולי היא הנותנת - וודאי שהעיקרון יחול גם על היציאה בסימנים, וכל הקודם קודם.

3ועוד: עצם החישוב הפשטני של ערך שנת עבודה תמוה ביותר. הרי אם קנאה כדי שתעבוד אצלו שש שנים, מן ההכרח שקנה אותה כשהיתה כבת שש (שהרי כבת שתיים עשרה תצא, בהביאה סימנים), וכיצד אפוא משווים ערך עבודתה של בת שש לזה של בת שתיים עשרה? (פ' משפטים תשנ"ה) וראה חזקוני שבכך מבאר רש"י במה בא לידי ביטוי סיועו של האדון לשפחה, וזו לשונו: ואם תאמר: איזה סיוע ואיזה גרעון יש לה מאדוניה. אלא יש לומר: קים לן שהיא חשובה לעשות כל מלאכה וכל מיני עבדות בשלש שנים האחרונות יותר משהיא בתחלת השלש שנים הראשונות, שהרי קטנה היתה כשנמכרה בתחלת השנים הראשונות, וקמ"ל "והפדה", כשתצא היא מרשותו לא ימנה עמה לפי מה שהיתה שווה בשלש שנים האחרונות, אלא מגרע מפדיונה מהשנים ששמשתו, והיא תחזיר לו מהשנים הנותרות לכל שנה ושנה ששית הכסף.

4"...לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה". לעם נכרי - לפי רש"י: אחר. כלומר לאיש זר, ואפילו לבן ישראל אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות, וכן האדון לא ימכרנה, כדברי רבי שמעון בקדושין (יא ע"ב). וראה רמב"ן שהקשה על דברי רש"י (רבי שמעון בקדושין), שלא מצינו בכל המקרא שאיש נקרא "עם", ועל־כן העדיף לפרש על־פי דרשת המכילתא, שיש כאן מצוות לא תעשה שלא ימכור אדם את בתו לשפחה לגוי (בעבד עברי נאמר: "ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר" (ויקרא כה, מז), הוצרך הפסוק לומר שלא ייעשה כן בבת, שלא יבואו לזלזל בבנות ישראל). ואונקלוס כרש"י. (פ' משפטים תשנ"ג)

5הביטוי "לא ימשול" במקום: לא יוכל, הוא נדיר אם לא יחידאי. (פ' משפטים תשס"א)