ברכת אשר על התורה, שמות כב:ל

1רש"י ד"ה ואנשי קדש תהיון לי, ...הרי אתם שלי, ואם לאו - אינכם שלי. ע"כ. מה פירוש להיות של הקב"ה? השווה "והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" וגו' (יט, ה-ו). (פ' משפטים תשמ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': ראה דברי רש"י לספר ויקרא (כ, כו) שכתב: "ואבדל אתכם מן העמים להיות לי" - אם אתם מובדלים מהם - הרי אתם שלי, ואם לאו - הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו. ע"כ. כלומר אם אין ישראל נבדלים מן העמים הרי הם גולים.

2"ובשר בשדה טרפה לא תאכלו". תרגם אונקלוס: ובשר תליש מן חיוא חייא. ע"כ. וקשה לי, שהרי זה אבר מן החי, ואיסור אבר מן החי אנו למדים מן הכתוב "ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב, כג), ובוודאי אין זה חשוב כיצד נתלש הבשר מן החי, אם בסכין ואם על ידי חיה. והנה בחולין (קב ע"ב) נחלקו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מהו המקור לאיסור אבר מן החי. ותרגומו של אונקלוס הריהו כשיטת רבי יוחנן שם. והרי הערת הרב רפאל בנימין פוזן שי': מאחר שלא תרגם אונקלוס תיבות "בַּשָּׂדֶה" וגם "טְרֵפָה" בתרגום מילולי, כתבו מפרשיו שרמז לדרשת התלמוד: אמר רבי יוחנן: "וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב, כג) - זה אבר מן החי, "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" - זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה (חולין קב ע"ב).

3לדעת "מרפא לשון" עיקר הדרשה בא לאסור בשר מן החי כמוכח מהתרגום שפירש "בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה" - בשר שהוא חוץ למקום גידולו (שנקרא "שדה"), שנתלש ממקומו (והתלישה נקראת "טרפה") - "לא תאכלו". "ולפי שהוציא לתלישה בלשון טְרֵפָה, לימד גם על איסור בשר מן הטרפה שהוא אסור, כרבי יוחנן".

4ועדיין התרגום תמוה: הרי רבי יוחנן דרש את פסוקנו לאיסור בשר מן החי וגם לאיסור טריפה. ומאחר שטריפות מצויות יותר מאשר בשר מן החי, ומדרך אונקלוס לתרגם בדבר השכיח, מדוע הביא רק את מחצית הדרשה לעניין בשר מהחי ולא הזכיר את איסור הטריפה שהוא המצוי?

5תרגומו יובן היטב על פי חידושי חת"ם סופר (מהדורה קמא) לחולין קב ע"ב. לדבריו, לפי תרגום אונקלוס - במילים "בשר שנתלש מן החיה" נכללו שני איסורים: בשר טריפה וגם איסור בשר מן החי (שאינו זהה ל"אבר מן החי"). עיי"ש. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)

6וב"דעת זקנים מבעלי התוספות" איתא: מאחר שהכלב מוסר נפשו על הטרפה כשבא הזאב לטורפה, לא תהיה כפוי טובה כנגדו - כשתהיה לך טריפה תשליכה אליו, בשכר ששמרה עד עתה שלא נטרפה וגם שומר עוד האחרות, כי כן דרך העולם, להעמיד כלבים לשמור הצאן מן הזאבים. עד כדי כך מגיעה מדת החזקת הטובה. וראה מה שכתבתי למעלה בריש פרשת שמות (א, ח וכן ז, יט) שלכאורה היא מדאורייתא, והסכים עמי הרב יהושע ישעיה נויבירט שליט"א מכוח הכתוב "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (כב, כ) - יש להחזיק טובה על מעט האוכל שקיבלנו שם - תמורת עבודה קשה. (פ' משפטים תשנ"ז) וכך אמרו חז"ל במדרש (שמות רבה לה, ה): וכן אתה מוצא לעתיד לבוא, שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח ומצרים מביאה תחילה, וכסבור שלא לקבל מהם, ואומר לו הקב"ה: אכסניא נעשו לבני במצרים, שנאמר (תהלים סח, לב): "יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים", מיד מקבל מהן וכו'. וראה "העמק דבר" על הפסוק "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח) שכתב: גם זה מתכונת הנפש המעלה, לגמול טובה ולא להיות כפוי טובה, ונקרא נבל, על־כן הרגיל הקב"ה אותנו במצוה זו.

7רש"י ד"ה לכלב תשליכון אתו, אף הגוי ככלב ...ללמדך שהכלב נכבד ממנו וכו'. שתי הבנות מוצעות כאן ברש"י: (א) אין חייבים לתת הטריפה לכלב בדווקא אלא ניתן למכרה גם לגוי. (ב) נזכר דווקא כלב ללמדנו עד היכן מגעת הכרת טובה - יש לגמול טובה עם הכלבים ולתת להם בשר הטריפה. ומלבי"ם על אתר מעיר שאף־על־פי שבעלי חיים אינם בעלי שכר ועונש, כי פעולתם טבעית, אמר הקב"ה תנו לו שכרו, שמזה ילמד אדם מוסר לדעת דרכי ה', שכל שכן שיש שכר ועונש לאדם שהוא בעל בחירה. (פ' משפטים תשס"ז)