ברכת אשר על התורה, שמות כה:יא

1"וצפית". מוטעם מלרע, וכן כל יתר הציווים שבפרשה, להוציא "ועשית" שהוא תמיד מוטעם מלעיל, ולהוציא משום מה גם "ויצקת" שבפסוק יב שאף הוא מלעיל. ועם זאת גם יש "ולקחת" (כח, ט; כט, יט) מוטעמים בשני טעמים. (פ' תרומה תשמ"ד)

2באשר להטעמת "ועשית" (מלעיל), הרי זה - לדברי ר' משה ארנד שי', אותו שאלתי בחתונה של צביה דביר (בתם של ר' עזריאל ז"ל ורחל הי"ו) - משום שזה מפעלי ל"ה, וכך השיב לי על השאלה העיקרית, מדוע חמישה לשונות גאולה למעלה (ו, ו-ח) מוטעמים מלרע, ואילו "והייתי" (שם, ז) מוטעם מלעיל. ברם, ידע רק לומר לי שלרוב פעלי ל"ה ול"א בצורה זו מוטעמים מלעיל, אך לא ידע, למה זה כך. (פ' תרומה תשס"א)

3"וצפית אתו זהב טהור". עד היום לא מצאתי הסבר, אימתי הכתוב מזכיר את התואר "טהור" ליד "זהב" ואימתי לא, והאם באמת במקום שנאמר "זהב" בסתם, אין צורך בזהב מזוקק. (פ' תרומה תשס"ח) ובשמות רבה (לה, א) אמרו חז"ל: שבעה זהבים היו בבית המקדש, זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מזוקק, זהב פרווים, זהב מופז. זהב טוב - כמשמעו, וטהור - שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום, זהב שחוט - שהיה נמשך כחוט והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס, זהב סגור - שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם, זהב מזוקק - שהיו טוחין בו את הכתלים וכו', זהב מופז - ...שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מוצתה באש, זהב פרוים - ...שהיה דומה לדם הפרים, ויש אומרים שהיה עושה פירות. ע"כ. וראה "אזניים לתורה" על אתר שכתב: כל הכלים החשובים שבמקדש מצוותם מזהב וממילא מזהב טהור, שהרי סתם זהב, מעורבים בו סיגים, וממילא לא נעשה הכלי כולו מזהב. אבל משמשי הכלים, כמו הטבעות והזרים וכדומה, נעשו מסתם זהב, ובכל אחד ואחד מבואר, אם צריך לעשותו מזהב טהור או מסתם זהב. והדברים שנעשו מסתם זהב, נעשו ממנו מפני שזהב טהור הוא רך ואינו ראוי כמעט לשימוש, ועל פי רוב היו מחפים אותו על עצי שטים, שהיה מעמיד את הזהב. וראה מש"כ להלן (ל, ג).

4"מבית ומחוץ תצפנו". הכל יודעים כי אשה נקראת "בית". "בית יעקב" - אלה הנשים (מכילתא יט, ג). אך בית פירושו גם - פנים, כבפסוקנו. בית יעקב הוא אפוא גם פנימיות יעקב. משל למה הדבר דומה, לגביע כסף זה שבצידו החיצוני מבריק ומקושט יפה, תאוה לעין, אך אין זה אלא בחוץ. הפנים הוא האוצר בו את היין. בלעדי הפנים אין יין, אין קידוש, אין ברכה. הפנים הזה הוא האשה היהודיה. אין פנים בלא חוץ ואין חוץ בלא פנים. לכל אחד הפונקציה שלו, אך אין זה בלא זה.

5בדומה: שתי מצוות לישראל בנר - נר שבת ונר חנוכה. נר שבת הבא להאיר בפנים, להבטיח שלום בית, נמסר לאשה, ואילו נר חנוכה הבא לפרסם הנס, נמסר לאיש. שני הנרות, נרות מצוה הם, ולכל אחד תפקידו. (מדבריו של ר' שמעון שוואב זצ"ל, רב העיירה דרמשטט שבגרמניה ולאחר מכן רב קהילת "עדת ישורון" בוושינגטון הייטס שבניו־יורק, פ' עקב תשנ"ו)

6רש"י ד"ה מבית ומחוץ תצפנו, ...ארבעה כתלים ושולים לכל אחד וכו'. ולא ידעתי, מה פירוש שוליים לכל אחד, הרי אם הם (הארונות) פתוחים, כדברי רש"י, ברור שיש להם שוליים, שהרי אינם אין־סופיים. (פ' תרומה תשנ"ו) דומה שהכוונה לתחתית הארון, ובמילים אלו "ושולים לכל אחד", בא רש"י להדגיש את אשר אמר בדיבור הקודם, שהארון היה עשוי כעין ארגז בלי רגליים, והיה יושב על שוליו.

7רש"י ד"ה זר זהב, כמין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו וכו'. ומכיון שלהלן (יז ד"ה אמתים וחצי ארכה) אומר רש"י שעובי הכפורת היה טפח, הרי שהארון החיצוני צריך היה להיות גבוה מן הפנימיים יותר מטפח. (פ' תרומה תשנ"ה)