ברכת אשר על התורה, שמות כה:ב

1"דבר אל בני ישראל" וגו'. אימתי נאמרה פ' תרומה? שתי תשובות יש לשאלה זו בדברי קדמונינו: לפי רש"י (לא, יח; לג, יא) נצטווה משה על עשיית המשכן רק אחרי מעשה העגל, ולפי זה סדר הזמנים בפרשתינו הוא: לאחר פרשת משפטים בא מעשה העגל שבפרשת כי תשא, ואחריו באות הפרשות תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי. מקורו של רש"י בדברי חז"ל (תנחומא ח), וזו לשונם: אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של משכן? ביום הכפורים עצמו. אף־על־פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, אמר רבי יהודה ברבי שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר: "נעו מעגלתיה לא תדע" (משלי ה, ו) - מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה, ...אתה מוצא שביום הכפורים נתכפר להם ובו ביום אמר לו הקב"ה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל, ולכך נקרא "משכן העדות", שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שוכן במקדשכם. אמר הקב"ה: יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו את העגל, שכתוב בו: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וגו' (שמות לב, ג). ואם ישאל השואל: אם כן - שקדם חטא העגל לציווי על מלאכת המשכן, מה ראתה התורה לשנות כאן מן הסדר ולהקדים את הציווי על המשכן לחטא העגל? על כך משיב רבנו בחיי להלן (פסוק ו) וכותב: ואף־על־פי שהעוון ההוא קודם למעשה המשכן, שהרי העוון היה בתמוז ומעשה המשכן היה לאחר יום הכפורים בסמוך, מכל מקום התורה ש"דרכיה דרכי נֹעם וכל נתיבֹתיה שלום" (משלי ג, יז), רצתה להקדים ענין מעשה המשכן, שהוא הכפרה קודם שיזכיר העוון ההוא, כי כן מדתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה, וכענין שדרשו רז"ל (מגילה יג ע"ב): הקב"ה בורא רפואה לישראל תחילה ואחר כך מכה אותם, שנאמר: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים" (הושע ז, א). בדרך אחרת ביאר רמב"ן (לה, א ד"ה ויקהל משה; ויקרא ח, א ד"ה קח את אהרן): ועל דרך הישר, נצטווה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם, ידע מעצמו שמצוות המשכן במקומה עומדת, וציוה לישראל עליה. וראה דבריה של נחמה ליבוביץ ז"ל בעיוניה (עמ' 337), שקושרת בין שתי תשובות אלו לשאלת משמעות המשכן ותכליתו בכלל. (פ' תרומה תשנ"ה)

2"ויקחו לי תרומה". כאשר אמרתי לילדים בגני־טל את באורו של מלבי"ם - ויקחו ולא יתנו, כדי להבטיח שאכן לא יובן שיש ציווי ליתן, אלא הכל כאשר ידבנו לבו, שאל שלומי שי' מן הכתוב "משכו וקחו לכם" (למעלה יב, כא). ואולם עתה, כאשר אני רושם, אני רואה שאין כאן כל שאלה. שם הרי נאמר "וקחו לכם", כלומר אין כאן כלל ענין של נתינה. (פ' תרומה תש"ן)

3רש"י ד"ה תרומה, הפרשה, יפרישו לי וכו'. והיה יכול לומר: כתרגומו - אפרשותא. (פ' תרומה תשנ"ד)

4רש"י ד"ה ידבנו לבו, לשון נדבה וכו'. אך קשה לי, הרי שתיים מתוך שלוש התרומות שרש"י מונה לאחר מכן, חובה ולא רשות היו, והיקף התרומות הללו קבוע היה - בקע! (פ' תרומה תשס"ח)

5רש"י ד"ה תקחו את תרומתי, אמרו רבותינו, שלוש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים... ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן, נדבת כל אחד ואחד. ע"כ. הרי לך מאמר לפתח סביבו עניין יפה - שני היסודות, דהיינו האדנים כיסוד הבניין הארעי של המשכן, והקרבנות שהם תכלית עבודתו, הם שווים לכל נפש, בקע לגולגלת. ואילו כל היתר, התרומה השלישית, כרצון איש ואיש, כאשר ידבנו לבו ברצון טוב. וראה דברי רש"י להלן (ל, טו ד"ה לכפר על נפשתיכם). (פ' תרומה תשנ"ט, בשבת בר המצוה של נחמיה יהודה שי') וראה מה שכתב על כך הרב חנן פורת בספרו "מעט מן האור" לספר שמות עמ' 260.

6שם. ...שהתנדבו שלשה עשר דברים האמורים בענין, כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה, כשתדקדק בהם. ומכיון שיש כאן למעשה ט"ו דברים, צריך לומר ששמן למאור ובשמים לשמן המשחה המנויים בפסוק ו אינם מן המנין. שכן אינם לא לבנין המשכן ולא לבגדי הכהונה. אך אם כן הדבר, יש לשאול, מדוע אמנם פריטים אלה מוזכרים כאן.

7וראה דברי "אור החיים" הק' להלן (לה, ה) ד"ה זהב וכסף וכו' על אודות ו"ו־החיבור, שכתב: בנדבת המשכן אמר ו"ו בראש כל פרט כדי להסמיך ולהשוות כל הי"ג דברים, לומר שכולם שווים ליקראות תרומת ה' וזכותן שווה - מביא הנחושת כמביא זהב... ואמרו ז"ל: לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט כו' (מנחות קי ע"א)... גם נתכוין לומר שכל הי"ג דברים חובה הם לצורכי המשכן - דבר קטן כדבר גדול מעכבין, אשר על כן חברם במחברת הו"וין. ע"כ. לפי דבריו ברור שפסוק ו שבכאן אכן עומד בפני עצמו, כלומר אכן אין שמן ובשמים שייכים לי"ג הדברים שרש"י מדבר בהם. ומכל מקום קשה המנין להלן (לה, ה-ט), בו ישנה ו"ו מחברת בכל ט"ו התרומות.

8וראה שני תירוצים ב"שפתי חכמים" (אות ו), שהראשון שבהם (שתכלת, ארגמן ותולעת שני - כולם מין צמר אחד הם) הוא של רא"ם בלא שבעל "שפתי חכמים" יזכיר זאת, ואילו השני (שאבני שהם ואבני מלואים לא נמנו משום שהנשיאים הביאון ולא הציבור) אינו נראה לי, כי מה לי מי נתן פריט זה או אחר, והרי בשעת הציווי דבר זה לא היה ידוע. (פ' תרומה תשמ"ה)

9וצריך לומר שדברי רש"י "כולם הוצרכו" מוסב על עצם החומר ולא על כל כמותו, שהרי אחת מג' התרומות של כסף נועדה, כפי שרש"י בעצמו מפרט, "לקופות לקנות מהן קרבנות צבור". וכן גם להלן (ל, טו) ד"ה לכפר על נפשתיכם. (פ' תרומה תשמ"ז)

10ולפי דברי "אור החיים" הק' גם אתי שפיר העדר הו"ו להלן (כה, ז), לרמוז לדברי רש"י להלן (לה, כז) ד"ה והנשאם הביאו: ...ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות (ובעצם שתי יו"דין) משמם, והנשאם כתיב, עכ"ל, שכן מן הבחינה הזאת גם האבנים הן קבוצה נפרדת, ולא בכדי מוזכרים הנשיאים המביאים אותן רק אחרי הנשים טוות העזים המוזכרות בפסוק הקודם.

11מוסר ההשכל - צריך לדעת, איך לתת... ובלבד שיכוון לבו וכו', וצריך לדעת, אימתי לתת, ולא לעשות חשבון, מה יתנו אחרים. (כך אמרתי בסעודת הברית של עמנואל יהודה שי' ביום ב' לפ' תצוה תשמ"ה)