ברכת אשר על התורה, שמות ג:כב

1רשב"ם ד"ה ושאלה, במתנה גמורה וחלוטה. ולכאורה מפרש כך כדי לענות על שאלת מוסריותה של שאלה זו. וראב"ע כתב לעומתו: ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו, כי מצוה עליונה היתה. ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, כי הכל שלו הוא. ע"כ. ותמוה שעניין זה חוזר עוד פעמיים (להלן י, יב ו-יב, לה), אחרי שנרמז כבר בבראשית (טו, יד). ומתביעת המצרים לפני אלכסנדר מוקדון (סנהדרין צא ע"א) נראה ברור שחז"ל הבינו את משמעותה של המלה "ושאלה" כפשוטה, ושלא כרשב"ם. (פ' בא תשל"ט) ור"ע ספורנו כתב: ונצלתם את מצרים - אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה.

2רש"י ד"ה ומגרת ביתה, מאותה שהיא גרה אִתה בבית. ע"כ. משמע מכאן שאמנם היו ישראל מרוכזים בחבל גושן, אך שם התגוררו יחד עם המצרים, וכפי שרש"י מציין להלן (יט, ד ד"ה ואשא אתכם) "שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן". ואמנם קצת קשה שעם עבדים בזוי היה גר בשכנות קרובה ביותר - באותו הבית - עם המצרים העשירים בעלי הכסף והזהב. ונראה שזהו הדבר היחיד שנשאר ממעמדם של בני ישראל, כאשר ירדו למצרים עם יעקב אביהם, והושיבם יוסף בארץ גושן (בראשית מה, י) והיא "טוב ארץ מצרים" (שם, יח) ובוודאי לא היתה בלתי־מיושבת. (פ' יתרו תשמ"ט)

3ואולם להלן (ח, יח) "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה" וגו', משמע שלא היו שם מצרים, שאם לא כן צריך לומר שהמצרים שבגושן נצלו ממכת הערוב בזכות שכניהם בני ישראל. וכן להלן (ט, כו) במכת ברד "רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל, לא היה ברד". אבל להלן (יב, יג) שוב משמע שהיו מתגוררים שם במעורב, ולשם כך נחוצה היתה נתינת הדם על המשקוף ועל מזוזות פתחיהם של ישראל. וקצת קשה שלהלן (יד, ז) מביא רש"י דברי רבי שמעון (בן יוחאי) "כשר שבמצרים הרוג" וכו' כתשובה לשאלה במכילתא, מנין היו בהמות לרכב מצרים שרדף אחר בני ישראל, והרי יכול היה להשיב בפשטות - בהמתם של תושבי ארץ גושן המצרים, שבהמתם לא לקתה לא במכת הערוב ולא במכת הברד. (פ' בשלח תשמ"ט)

4ולמעלה (א, ז) כתב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" שבארץ גושן אכן היו ישראל בלבד, אך יחד עם זאת היו מבני ישראל שהתפזרו בכל ארץ מצרים. (פ' שמות תשנ"ח) וראה מש"כ להלן (ט, י; שם, כו).

5"...כלי כסף וכלי זהב ושמלת". וראה דברי רש"י להלן (יב, לה ד"ה ושמלות) "...והמאוחר בפסוק חשוב". וקצת קשה, מה חשיבותם של בגדי מצרים, ומה בדבר שעטנז, ומה בדבר מצוינותם של בני ישראל במצרים שלא שינו - בין היתר - את לבושם? (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: באשר לאיסור שעטנז, צ"ע אם השתמשו המצרים בצמר של אלהיהם).

6והנה המאמר "בזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים - שלא שינו שמותם, לשונם, ולא דברו לשון הרע ולא היה בהם פרוץ בעריות" מופיע במקבילות רבות - מכילתא בא ה; תנחומא פרשת בלק טז; במדבר רבה כ, כב; שיר השירים רבה ד, יב; שוחר טוב קיד; תנא דבי אליהו רבה פרקים י, כד ו־כז; פרקי דרבי אליעזר פ' מח - וצריך לבדוק בכולם. וכשהיינו בשבת פרשת וארא אצל רוני ודינה שי' ראיתי בבית הכנסת שם ב"תורה שלמה" של ר' מנחם מנדל כשר (במילואים לפרשת וארא עמ' קטז אות ב) הערה שלפיה האמור במדרש לקח טוב - שלא שינו שמלותם וכו' אינו אלא שיבוש, שנוספה אות למ"ד לתיבת שמותם. ולפי זה יורדת לפחות הקושיה מחז"ל, אף כי עצם החשיבות המיוחסת כאן לבגד המצרי עדיין תמוהה. (פ' בשלח תשמ"ט) וראה מהרש"ל שוודאי היו הכסף והזהב שווים יותר מן השמלות, והראיה - שלא הזהיר ה' את ישראל שישאלו שמלות, אלא כסף וזהב בלבד (יא, ב) לקיים בהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יד), אבל חשובות היו השמלות בעיני המצרים כי היו יודעים שישראל מצוינים בלשונם ומלבושם, ואם־כן בוודאי ישנו הבגדים כפי מנהגם. אף־על־פי־כן נאלצו המצרים להשאיל השמלות, ובכך חשיבותן.

7ואין אני יודע סיבה למה אין רש"י מדגיש את חשיבות השמלות כבר בפסוקנו, ומחכה בהבאת המדרש עד פרק יב. (פ' שמות תשס"ד)