ברכת אשר על התורה, שמות ד:ב
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Exodus 4:2
Open in the reader →1"מַזה בידך ויאמר מטה" . כאן מוזכר מטה משה לראשונה. משבדקתי את יתר המקומות שבהם מוזכר בפרשת יציאת מצרים, ראיתי שכל העניין צריך עיון רב, כי הקושיות מרובות:
2(א) להלן (יז) נצטווה משה "ואת המטה הזה... אשר תעשה בו את האתת" ואכן כך עשה - "ויקח משה את מטה האלהים" (ל). והנה למעשה לא השתמש בו משה אלא במכת הברד (ט, כג) ובמכת הארבה (י, יג) ובשתיהן לא נצטווה להשתמש במטה כלל אלא נאמר "נטה ידך".
3(ב) במופת התנין שלפני פרעה (ז, ט) ברור שהיה שימוש במטה אהרן, הן בציווי, הן במעשה (יב).
4(ג) במכת הדם (ז, טו) נצטוה משה לקחת את המטה - "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך", ולכאורה זהו המטה המוזכר בסנה (ד, ב-ד), ולא זה שמוזכר בפרשה זו (ז, ט), אף כי תנין - נחש הוא. ואכן אומר משה אל פרעה "אנכי מכה במטה אשר בידי", אבל בשעת הביצוע נצטוה משה לומר לאהרן "קח מטך ונטה ידך" (יט), ואמנם "וירם במטה" (כ) [לא ברורה בי"ת השימוש].
5(ד) במכת הצפרדע (ח, א) הציווי הוא להשתמש במטה אהרן - "נטה את ידך במטך", אבל אהרן מטה את ידו (ב).
6(ה) בדומה במכת הכינים (ח, יב), ואהרן מטה את ידו במטהו (יג), והרי זה ביטוי קשה.
7(ו) במכת הברד (ט, כג) ובמכת הארבה (י, יג) אין ציווי להשתמש במטה, אבל משה משתמש במטהו שלו. ואין "מטה" נזכר עוד בכל פרשת יציאת מצרים. (פ' בא תשמ"ח) וראה ראב"ע להלן (פסוק יז) שמנה בין המכות שנעשו על־ידי המטה גם את מכת חושך. ובחומש "תורת חיים" העירו (הערה 49): אמנם במכת חושך לא נזכר המטה, וראב"ע למד מן הכתוב: "נטה ידך", שהכוונה במטה שבידו, כמו במכת ברד, שנאמר: "נטה את ידך", ואחר כך כתוב "ויט משה את מטהו" (ט, כב-כג). ולהלן (פסוק כ) כתב: ומטה האלהים הוא מטה משה והוא מטה אהרן, כי בידו היה כאשר עשה בו האותות. וראה גם דבריו להלן (ז, ט) באשר לבי"ת השימוש - "וירם במטה" (ד, כ) וגם להלן (ח, ב; יט, כב). גם הנצי"ב נדרש לשאלה זו להלן (ז, ט, טו, יז; יז, יא) (הראני ר' גרשון באס שי').
8רש"י ד"ה מַזה בידך, לכן נכתב תיבה אחת, לדרוש מִזה שבידך (מ"ם חרוקה) אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים. שם, ג ד"ה ויהי לנחש, רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל וכו'. שם, ו ד"ה מצרעת כשלג, ...רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו, לא יאמינו לי וכו'. יתכן שהיה משה רבנו צריך להודות על לשון הרע כבר אחר הרמז הראשון, ומשלא הודה באה עליו הצרעת בגופו, וכדברי רמב"ם בסוף הלכות טומאת צרעת. ברם, אצל מרים (במדבר יב, י) לא היה כך, אלא מיד היתה מצורעת בגופה. (פ' שמות תשל"ג) בשמירת הלשון (ח"ב, יג) כתב מרן החפץ חיים: ויש להבין, הרי כבר קיבל עונשו בפחד המוות מפני הנחש, שנס מפניו. אלא שהתביעה היתה על שני דיבורים, שאמר: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי" (ד, א). ובאמת לא כן היה, בשני הדברים, דכתיב: "ויאמן העם, וישמעו" (ד, לא). ולכן לקה בכפליים מפני הדיבור הכפול. ולמדנו שהעונש בא על כל דיבור ודיבור, ועל כל פרט בלשון הרע.
9רש"י ד"ה מזה בידך, ...אתה חייב ללקות שחשדת בכשרים. ע"כ. ולהלן (ו, ט) מוסר הכתוב במפורש "ולא שמעו אל משה" ואיפה אפוא החשד בכשרים, והרי כן היה, כדבריו - מנהיג שמכיר את עמו. (פ' שמות תשס"ו) ראה דברי מרן החפץ חיים המובאים בפסוק הבא.