ברכת אשר על התורה, שמות לב:יט

1רש"י ד"ה וישלך מידיו וגו' , ...וכל ישראל מומרין, ואתננה להם? (שבת פז ע"א). ע"כ. וקשה לי, והרי להלן (כח) מבורר שלא היו חוטאים אלא "כשלשת אלפי איש", ולא ברור, אם אלה רק מבני ישראל היו או שמא גם מן הערב רב שהשחיתו (ראה דברי רש"י למעלה ד"ה שחת עמך), ולמה אפוא ההגזמה שבהכללה - "וכל ישראל". ואף אם תאמר, כי "ויגף ה' את העם" (לה) התרחש אף הוא אז, והמגיפה הזאת היתה באלה שנותרו, הרי לכאורה היה זה מספר זניח (ראה רש"י שם), שאם לאו, היה הכתוב מפרט, ועל כל פנים ברור שלא ב"כולם" מדובר, ולא "כל ישראל מומרין". (פ' כי תשא תשמ"ז) בדפוס אלקבץ ובדפוסים נוספים אכן השמיטו מלת "כל", וכך גם לשון הגמרא (שבת פז ע"א): "וישראל מומרים".

2ומעין הפרזה זו גם להלן (כב ד"ה כי ברע הוא) "...בדרך רע הם הולכין תמיד" וכו' המושם על ידי רש"י בפי אהרן. (פ' כי תשא תשנ"ב) ואכן בדפוס רומי הושמטה מלת "תמיד", ויש דפוסים בהם הנוסח הוא: "בנסיונות תמיד לפני הקב"ה".

3"וישבר אתם תחת ההר". על טעם השבירה ומשמעותה עמד בעל "משך חכמה" על אתר, וכה דבריו: ...כאשר ראו כי "בושש משה", נפלו מאמונתם ובקשו לעשות להם עגל ולהוריד על הצורה ההיא רוח ממעל ולשפוט על זה כי הוא מרכבה לאלהות והוא המשגיח בעולם השפל, והוא העלם ממצרים... ועל זה צווח משה ככרוכיא: האם תדמו כי אני ענין ואיזו קדושה בלתי מצוות ה', עד כי בהעדר כבודי עשיתם לכם עגל! חלילה, גם אני איש כמוכם, והתורה אינה תלויה בי, ואף אם לא באתי היתה התורה במציאותה בלי שינוי חלילה... ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים מעצמם, חלילה! השם יתברך שורה בתוך בניו, ואם "המה כאדם עברו ברית" (הושע ו, ז), הוסר מהם כל קדושה, והמה ככלי חול "באו פריצים ויחללוה"... ויותר מזה, הלוחות - "מכתב אלהים" - גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרש ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם. סוף דבר: אין שום ענין קדוש בעולם מיוחס לו העבודה והכניעה, ורק השי"ת שמו הוא קדוש במציאותו המחוייבת, ולו נאוה תהילה ועבודה. וכל הקדושות המה מצד ציווי שציוה הבורא...

4וזהו "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות", הבין טעותם, "ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות", רצונו לומר כי אין שום קדושה וענין אלקי כלל בלעדי מציאות הבורא יתברך שמו. ואם הביא הלוחות, היו כמחליפים עגל בלוח ולא סרו מטעותם. אולם כאשר שבר הלוחות, ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בה' ותורתו הטהורה. ע"כ.

5ומה היה עם שברי לוחות אלה? ראה דבריהם של רבי מאיר ורבי יהודה במסכת בבא בתרא (יד ע"א). לפי רבי מאיר: נאמר "אשר שברת ושמתם" (דברים י, ב) - מכאן שהלוחות ושברי הלוחות היו מונחים בארון. ורבי יהודה לומד זאת מהאמור בספר מלכים א' (ח, ט) "אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב" - "אין בארון רק" הוא מיעוט אחר מיעוט ולא בא אלא לרבות שברי לוחות המונחים בארון. (פ' אחרי מות־קדושים תשנ"ו)