ברכת אשר על התורה, שמות לה:א

1רש"י ד"ה ויקהל משה, למחרת יום הכפורים וכו'. לפי זה נצטווה משה רבנו ע"ה על עשיית המשכן וכליו בשעת מתן תורה, והציווי על הקמתו אינו "תגובה" על חטא העגל (ראה מש"כ למעלה כה, ב). ודברי רשב"ם על אתר, שהתקהלות זו באה בשביל לקחת מכל אחד מחצית השקל ולהזהירם על מלאכת המשכן, קשים: (א) למה הוא מעדיף ליתן סיבה שאינה כתובה, על הכתובה במפורש, והרי הציווי על שמירת שבת מפורש, ואילו גביית מחצית השקל ברוב עם אינו כן? (ב) מניסוחו "וגם להזהירם על מלאכת המשכן" משמע כאילו זו היא טפלה למצוות מחצית השקל, ואינה עיקרן של למעלה מארבע פרשות בתורה. (ג) מה ענין יש לגבות מחצית השקל ברוב עם? מה גם שאין הדבר מתיישב עם דברי הכתוב למעלה (ל, יג) "כל העבר על הפקדים" (מעבירין את הנמנין זה אחר זה - רש"י שם). (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ו)

2"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל... וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'" וגו'. "אור החיים" הק' (על פסוק א) בד"ה אלה הדברים מביא דברי ילקוט שמעוני (רמז תח), שכתב: רבותינו בעלי אגדה אומרים, מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה "ויקהל" אלא זאת בלבד. אמר הקב"ה: עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת וכו'. משהתקהלה המשפחה לכבוד שבת החתן של אביעד שי' ובקשו ממני לומר דברי תורה, השארתי לגדולים ממני לדרוש בהלכות שבת ובחרתי לעסוק בתפילת "רבון כל העולמים", אותה נוהגים אנו לומר מדי ליל שבת כמנהג החסידים. פתחתי בדברי התודה הפותחים תפילה נפלאה זו: "רבון כל העולמים, אדון כל הנשמות אדון השלום... מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי ועם כל בני ביתי ועם כל בריותיך בני בריתי. וברוכים הם מלאכיך הקדושים והטהורים שעושים רצונך. אדון השלום, מלך שהשלום שלו, ברכני בשלום ותפקוד אותי ואת כל בני ביתי וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום". לאחר מכן נדרשתי לעצם המנהג, וכך העליתי מתוך סדורי תפילה שונים שברשותי:

3ר' יעקב עמדין לא אמרה (גם לא "שלום עליכם"), וכך הוא כותב בסידורו (אות י): לא ראיתי לאבי מורי הגאון ז"ל שאמר שום תחינה בבואו לביתו אחר תפילת ערבית. גם לא נמצא זכר מכל אלו התחינות שנדפסו בתקוני שבת להתפלל ולהתחנן נגד הנרות בשום קונטרס מכתבי האר"י ז"ל. וכן הם שלא כדין ושלא כהלכה להאריך לשון בבקשה ביום שבת קודש, שקצרו חכמינו ז"ל אפילו בתפילת שמונה עשרה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ואסרו לאדם לשאול צרכיו, ואפילו לחולה שאין בו סכנת נפש. ואיך יתכן להתחנן בשבת בסליחת עוונות והצלה מן העוני והחולי וכדומה לזה, ובהרחבת הלשון ושפת יתר על כל השמונה עשרה וכו'.

4הצדיק ר' יוסף מראשקוב (ראה שם בסידור יעב"ץ) : אמרה בבית הכנסת אחרי תפילת מנחה, שכן כך נראה מנוסח ה"רבון" - "ואעיד אשר בראת בששה ימים כל היצור, ואשנה ואשלש עוד להעיד על כוסי בתוך שמחתי" - הכוונה לאמירת "ויכולו". פעם בתפילת עמידה, פעם שניה - לאחר העמידה ופעם שלישית - בקדוש של ליל שבת.

5סידור הגר"א : הגאון התנגד לאמירתה כיון שיש בה דברי תחינה ואין אומרים תחינה בשבת.

6הסברה היא לכאורה: משום שמזכירים דברים שחסרים לנו, איזכור מעציב. והנה יש תחינות לאורך כל תפילת שבת: בברכות השחר, בברכות קריאת שמע, בתפילה בלחש ("שים שלום"), "יקום פורקן", ברכת החודש, "רצה" שבברכת המזון ועוד. קשה אם כן מדוע דווקא כאן נזהרים.

7ואין מקום להבחין בין תפילה שבציבור לתפלת יחיד - ראה "רצה" שבברכת המזון. (פ' ויקהל תשס"ג, שבת חתן של אביעד שי') וראה "אור זרוע" ח"א (הלכות תפילה סימן צה) שמה שאסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת - הכוונה שלא יעשה תפילה או תחינה מעצמו ויתפלל, אבל כשכך הוא נוסח התפילה - מותר. כך משמע מדברי הירושלמי (מסכת שבת, פרק אלו קשרים): אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעירא שאיל לרבי חייא בר אבא: מהו למימר "רעינו פרנסינו"? אמר ליה: טופס ברכות כך הוא.