ברכת אשר על התורה, שמות ו:ח

1"והבאתי". זכורני כד הווינא טליא, בשנת תרצ"ו או תרצ"ז, שמו"ר הרב ברוך קונשטט זצ"ל אמר לנו את דברי "אור החיים" הק' למלה זו, ש"והבאתי" הוא אחר לשון תנאי, ובלא "וידעתם כי אני ה'" אין תוקף להבטחת "והבאתי". כבר אז היינו מה שנקרא היום חרד"לים. (פ' וארא תשנ"ז)

2להלן (יב, ח) כתבו "בעלי התוספות" (ד"ה ואכלו את הבשר): ...ד' כוסות כנגד ד' גאולות - והוצאתי... וכוס חמישי... כנגד והבאתי, שגם היא גאולה... פירוש, עבד ששחררו רבו ומסר לו גביע בידו, אם לא הביאו לבית דירתו, מה מועיל לו כל הטובה וכו'. ותמיהני שאין מדברים בלשון "ונתתי" (ו, ח), שגם הוא לשון גאולה לכאורה. (פ' בא תשנ"א)

3ואולי אפשר לומר שתירוצו של "אור החיים" הק' שם, ש"והבאתי" הוא אחר לשון תנאי, טוב גם ללשון "ונתתי". אך מכל מקום קשה לי, שהרי יש כאן שש לשונות גאולה ולא רק ארבע, גם אם שתי האחרונות מותנות הן, כי זה תירוץ לענין הכוסות דווקא. (פ' בא תשס"ג, תשס"ז) ואולי מה שאין "בעלי התוספות" מונים "ונתתי" כלשון של גאולה (" והבאתי אתכם אל הארץ... ונתתי אותה לכם מורשה"), הוא מן הטעם שאינם מונים את "והייתי" (" ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים"). ולימוד גדול יש כאן: כשם שהיות עם ישראל עם ה' אינו קובע לשון גאולה לעצמו ללא המלכת ה' עליהם, כך גם הביאה אל הארץ הטובה, עם כל המעלות שבה, אינה קובעת לשון גאולה לעצמה ללא הורשת הארץ (מאברהם ברקו שי'). ועל כך שלא נקבע כוס חמישי חובה כנגד "והבאתי" על בשורת הארץ ונתינתה לנו מורשה, כתב הרב שלמה גורן (בספרו "תורת השבת והמועד" עמ' 147): גאולת מצרים, שכנגדה תקנו ארבע כוסות, היתה כל כולה בידי שמים , באמצעות מערכת נסים, בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולא היה לעם ישראל חלק בביצועה, וכוסות הישועה הן, כדברי המדרש, לקיים מה שנאמר: "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא". לא כן בשורת "והבאתי", אותה עם ישראל צריך לממש , עליו מוטלת החובה והמצוה להלחם ולכבוש את הארץ, ולא להסתפק בקריאת שם ה' בלבד.