ברכת אשר על התורה, שמות ז:ה

1"וידעו מצרים... על מצרים". אין כאן משום חזרה יתירה על התיבה "מצרים", כלומר אי־אפשר היה לומר: "וידעו מצרים... בנטותי את ידי עליהם", שהרי "מצרים" הראשון מוסב על העם, ואילו השני - על הארץ. (פ' וארא תשנ"ב)

2אבל לא ידעתי, אימתי נתקיים דיבור זה, כלומר, אימתי ידעו מצרים את ה'? (פ' וארא תשס"ה) וראה "העמק דבר" על אתר המבאר כי דיבור זה נתקיים על ים־סוף. ראה להלן (יד, ד).

3רש"י ד"ה את ידי, יד ממש, להכות בהם. ע"כ. ולא אדע, מה בא רש"י לומר בביטוי "יד ממש". (פ' וארא תשמ"ט)

4ועתה שאלני ר' רפאל בנימין פוזן שי' זה ובדקתי בכל ספרי. רא"ם ו"גור אריה" אומרים בפשטות - "דברה תורה בלשון בני אדם", אך ר' שמואל פ. גלברד קושר את הצורך בהערה זו בפועל המתלווה. ומעניין שהוא מציין רש"י זה לפסוק ד (וכן הוא אצל ר' יצחק לוי בחומש רש"ר הירש), בעוד שבחומש שלי הוא מצוין לפסוק ה. (פ' וארא תש"ן) וראה "משכיל לדוד" המבאר כי לא שייך לשון נטיה אלא ביד ממש (לדבריו פירוש רש"י הוא דווקא על פסוק ה ולא על פסוק ד). בכך מבקש רש"י להוציא מההבנה ש"יד", משמעותה כאן - הכאת מכות (כפי שתרגם אונקלוס: מחת גברתי). וראה רש"י להלן (יד, לא).