ברכת אשר על התורה, שמות ח:טו

1"אצבע אלהים היא". בסנהדרין סז ע"ב אמרו: אמר רבי אלעזר, מכאן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה; רב פפא אמר, האלהים, אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי, אלא האי מיכניף (מאסף) ליה, האי לא מיכנף ליה. ע"כ. לפי רב פפא אפילו בריה בגודל של גמל אין השד יכול לברוא, אלא כאשר השד זקוק לבריות הוא אוסף אותן מן ההפקר וכיון שהכנים בריות קטנות הן - אין השדים יכולים לכנסן. (פ' וארא תשמ"ז) וראה דברי רמב"ן בכתביו (דרשת תורת ה' תמימה עמ' קמו במהדורת מוסד הרב קוק) ודברי חזקוני לפסוק יד.

2על עניין הכישוף בכלל בחז"ל, כתב הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ג ב, ט): והנה על פי הדרך הזה, כמו שהמציא לאדם דרך להשיג בו הארה והשכלה ורוח הקודש שלא כדרך הטבע הגשמי, כן הוצרך שימצא לטוב הגדול הזה, ההפך, והוא שיוכל האדם להמשיך חושך ועכירות ורוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא עניין טומאות הכישוף והדרישה של המתים, שהרחיקתנו התורה מהם. ועניינם הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים, השפעות הטומאה וזוהמה, מה שהוא הריחוק היותר גדול ממנו יתברך, הפך הדבקות בו ממש. והדבר נמשך מאותם כוחות הרע (שזכרנו בחלק א ה), שהושמו להם בגזירתו יתברך שמות יוזכרו בם, ויימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדרגות ידועות שלא כדרך הטבע, וכן יעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעיים, כמעשה החרטומים וזולתם, כפי מה שנמסר בכוח הפועלים ההם לפעול, ובאותם הגבולים שהושמו להם. וכן על ידי השדים יעשו מעשים כאלה, לפי מה שנמסר בידם גם הם שיעשו, ובגבולים המיוחדים להם. והנה באותו השיעור שניתן להם היכולת לפעול, גזר האדון, ברוך הוא, שיידחו מפניהם פקידי הטבע, המחזיקים ענייני העולם על מצבם הטבעי, וכל המלאכים, המביאים ההשפעות כפי הסידור המסודר. ועל זה אמרו ז"ל "כשפים - שמכחישים פמליא של מעלה" (חולין ז ע"ב). ע"כ. וראה עוד רמב"ן לספר דברים (יח, ט) ו"נפש החיים" (ג, יב).

3רש"י ד"ה אצבע אלהים היא, ...מאת המקום היא. ע"כ. והרי יש בזה משום הודעה על עליונות הבורא. ואולי קשה מזה הוא שימושם של החרטומים בשם "אלהים" שפרעה אינו מגיב עליו. וראה ראב"ע בפירושו הקצר שכתב: וכבר הודעתיך, כי פרעה ועבדיו היו מאמינים באלהים, רק כיחשו השם (שם הוי'ה), על כן חזק לב פרעה. וכן הוא ברמב"ן. (פ' וארא תשנ"ו)