ברכת אשר על התורה, בראשית כח:יז

1רש"י ד"ה כי אם בית אלהים, ...ובית־אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף וכו'. וקשה לי שלמעלה (יב, ד"ה עלים וירדים) אמר, מלאכים שליווהו בארץ, אין יוצאים חוצה לארץ. ע"כ. וקשה, שהרי לפי דבריו עוד רחוקה הדרך לגבולה הצפוני של א"י, שהרי ראש הסולם מגיע רק עד בית־אל שהיא בגבול בנימין. (פ' ויצא תשמ"ח) ור' חזקוני על אתר שהסולם היה מסתובב ומלאכי חו"ל ירדו לחו"ל ולא נכנסו כלל לארץ. ור' מנחת יהודה להלן (לב, ג) שאף שהיה עדיין בארץ־ישראל, ירדו כבר מלאכי חו"ל להיות מוכנים לשמרו בצאתו מן הארץ ולא המתינו לו עד שיצא, לפי שכל הליכתו היתה בקפיצת הדרך.

2שם. ...ולפי שאמרו. לשון קשה, והגירסאות השונות המובאות בחומש תורת חיים אינן מקלות כלל, ודומה שגם זה מן המקרים הרבים שבהם רש"י בוחר במדרש פלא כדי לפרש - עצם עניין קפיצת הדרך הוא שלא כדרך הטבע, ועל אכו"כ כשהדרך אינו קופצת "לקראת" ההלך כדי לקצר דרכו, אלא קופצת (ולא רק הדרך כי אם מיתחם שלם) אחריו כדי להשיגו. ועכ"פ יש מכאן ראיה נצחת נגד שיטת רמ"ה שהיא שלא כרש"י, ר' למעלה מה שכתבתי (כד, מב). (פ' ויצא תשס"א)

3ועוד: דברי רש"י כאן "וקרא מוכיח וילך חרנה" (פס' י) וכו' סותרים את שפירש למעלה (פס' יא) "וילך חרנה - יצא ללכת לחרן", כדי לומר שעדיין לא הגיע לחרן. (פ' ויצא תשס"ד) ור' ספר הזכרון ששם פירש רש"י פשוטו של מקרא וכאן מדרשו.

4שם. ...איהו לא יהיב ליביה... וקפצה לו הדרך. ע"כ. קשה לי שברגע שהרהר יעקב בדבר, קפצה לו הדרך, חרף התרעומת עליו הרמוזה כאן? (פ' ויצא תשנ"ח)

5שם. ...והוא [דהיינו הר המוריה] השדה שהתפלל בו יצחק. ע"כ. ואין זה מסתבר, שהרי מן הסתם הביא עבד אברהם את רבקה ונערותיה לבית אברהם, דהיינו לבאר־שבע, וכלום הלך יצחק עד לירושלים כדי להתפלל? ואפילו תאמר שבאותו הזמן ישב יצחק בחברון, עדיין רב המרחק בשביל הליכה להתפלל. (פ' ויצא תשמ"ח) ור' רש"י ד"ה כמה בפסחים פח ע"א ובן יהוידע שם מבאר שאף־על־פי שלא היה בהר המוריה כיון לבו בתפילתו אל מקום המקדש.