ברכת אשר על התורה, בראשית לז:ג
ברכת אשר על התורה · Birkat Asher on Torah, Genesis 37:3
Open in the reader →1"ועשה לו כתנת פסים". ראה ר"ע ספורנו שביאר כוונת יעקב אבינו במעשה הכתנת: לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה וכו'. ועל פס' ד כתב: ובזה טעה יעקב לשנות לבן בין הבנים, בענין שיכירו אחיו את האהבה אשר בלבו. ובשבת י ע"ב כתוב: ואמר רבא בר מחסיא בר גוריא משמיה דרב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. וכן פסק רמב"ם בהלכות נחלות (פ"ו ה"יג) ור' הע' 18 של הרב יהודה קופרמן על דברי הספורנו: ושמעתי מפי הרה"ג לייב היימן שליט"א שיעקב אבינו לא הרגיש שהוא משנה בנו יוסף בין בניו בהעדפה זאת, אלא חשב שבזה הוא ממלא את מקומה של רחל החסרה ליוסף אשר גדל בלעדיה, במותה עליו בהיותו כבן שמונה (מהרב איתן שנדורפי שי').
2רש"י ד"ה בן זקונים, ...ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה. ע"כ. ולכאורה הוא מתרגם כך משום הקושיה "והא בנימין נולד לו יותר לעת זקנתו מיוסף" כדברי שפתי חכמים (אות ע), ולא כדבריו שבאות פ. ומסתבר שזוהי גם סיבת ד"א שברש"י. אבל ראה רמב"ן על אתר שהיה מנהג הזקנים לקחת אחד מבניהם הקטנים לשרתם ובן זה נקרא "בן זקונים" - שמשרת אביו בזיקנותו. (תשמ"ח, תשנ"ד, תשנ"ה)
3רש"י ד"ה פסים, לשון כלי מילת. ראה רש"י לשיר השירים (ד, ב ד"ה שיניך) שהרחלים המובחרות, נמסרות לרועה הגון שיזהר בצמרן, שיוכלו לעשותו כלי מילת, ומשמרין את הרחלים משעת לידתן שלא יתלכלך צמרן. ובשבת י ע"ב ד"ה משקל כתב רש"י: מצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי, שרק סביב פס ידו נתן מילת, ולא כל הכתונת.
4ולדברי רש"י: "כמו כרפס ותכלת", ראה דברי ר' יוסי בר חנינא במסכת מגילה יב ע"א: "כרפס - כרים של פסים". ורא"ם הוסיף שהם כסתות של צמר נקי. (פ' וישלח תשמ"ז)
5ועתה הבינותי דברי רש"י "כמו כרפס ותכלת" כפשוטם - כתונת פסים שבה בא פס כרפס ואחר פס תכלת וחוזר חלילה. (פ' וישב תשס"ה)
6ור' רש"י להלן (פס' כג) שמדובר בכותנת נוספת! (פ' וישב תשמ"ח)
7ותמוה שאין רש"י מזכיר כאן דבריו שם. (פ' וישב תש"ן, בשערי צדק)
8שם. ...ומדרש אגדה, על שם צרותיו, שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים. ע"כ. לפי מדרש האגדה, יפורש "ויעברו אנשים מדינים סוחרים" (כח) כאילו כתוב "מדינים וסוחרים", וחסר ו"ו. והביא רש"י אגדה זו משום ראשי התיבות פ וטיפר, ס וחרים, י שמעאלים, מ דינים. ולהלן (פס' כח) סתם רש"י כמדרש חולק וכך דרכו שמפרש במקום אחד כדעה אחת ובמקום אחר סותם כדעה החולקת (רא"ם).