ברכת אשר על התורה, בראשית לט:יד

1"...הביא לנו איש עברי". אל נכון אפשר לפרש כאן "עברי" כלשון גנאי, וכמבואר בדעת מקרא שמות א, טו. וכך ברב המקרים במקרא. אבל קצת קשה ביטוי זה בפי יוסף על ארצו שלו - "כי גנב גנבתי מארץ העברים" (בראשית מ, טו), והרי בארצו היה אדם חפשי וכן כל בני משפחת אביו. גם לשון הכתוב שני "אנשים עברים" (שמות ב, יג) קשה, כי למה יקרא להם הכתוב בביטוי של גנאי שבפי המצרים. ועוד יותר קשה הוא זה שבפי משה ביחס לה' - "אלהי העברים" (שם ג, יח; ה, ג; ז, טז; ט, א ויג; י, ג), ובמיוחד קשה לשון הכתוב למעלה (יד, יג) "ויגד לאברם העברי" שהרי שם נשיא אלהים ובוודאי אין כל מקום לגנאי. ור' שם "נתינה לגר", ור' דבריו גם בשמות (א, טו).

2וקצת ראיה לדעת מקרא הוא בכך שבריש ס' שמות, עד לתחילת השעבוד, בא לשון "בני" (א, א, ט, יג), ורק אחר כך לשון "עברי", אך ר' שם (ב, כג וכה; ג, ט-י, יג-טו ויח; ד, כט ולא; ה, טו ויט).

3עכ"פ, אונקלוס מתרגם בבראשית - בכל מקום "עברא" ובשמות - "בר ישראל" וכדו', אבל במקומות הקשים - יהודאי. (פ' יתרו תשנ"ו) ור' רמב"ן על אתר וכן דעת מקרא שבינתיים יצא לאור.

4רש"י ד"ה עברי, מעבר הנהר, מבני עבר. וקצת קשה לי למה שני הפירושים גם יחד, ודברי שפתי חכמים (אות ה) אינם משכנעים. ור' רש"י להלן (מא, יב ד"ה נער עברי עבד), שהכוונה לשימוש פז'ורטיבי, מה שאינו כן כאן, ולפחות לא במפורש כמו שם. וקשה לאמר שיש כאן ניצנים ראשונים של אנטישמיות, שהרי באותה העת אין זו אלא משפחה - בני עבר - ואין בכך משום קונוטאציה שלילית. ונראה שאין כאן אלא משום זלזול או אפי' שנאה לזר בתור שכזה, וזה פירושו של רש"י כאן - מעבר הנהר, מבני עבר, כלו' תרתי לריעותא. (פ' וישב תשמ"ז)