ברכת אשר על התורה, בראשית מה:כד

1רש"י ד"ה אל תרגזו בדרך, ...ד"א, אל תפסיעו פסיעה גסה, ותיכנסו בחמה לעיר. ע"כ. קשה, שהרי אין זו הפעם הראשונה שהאחים עושים דרך זו, ולשם מה אפוא העצות הללו. (פ' ויגש תשס"א)

2שם. ...ולפי פשוטו של מקרא יש לומר, לפי שהיו נכלמים, היה דואג שמא וכו'. קצת קשה לי שהרי ברור שאין זה פשוטו של מקרא, ולמה אינו מפרש כאן כמו שהוא מפרש בס' דברים (כה, סה) "לב רגז" - לב חרד, ושם מביא ג' הוכחות, ועל אלה אפשר להוסיף דברים (ב, כה) וגם תהלים (ד, ה). ונראה שהולך אחר אונקלוס - "תתנצון" - בלא להזכירו. ור' רמב"ן, רשב"ם וגם דעת זקנים מבעלי התוספות שאמר להם יוסף שלא יפחדו מליסטים בדרך. לעומתם פירשו ראב"ע ורד"ק שהזהירם שלא יאשימו האחד את השני על מכירתו. (פ' ויגש תשמ"ט, תש"ן, תשנ"ב, תשנ"ד, תשנ"ה, תשנ"ו, תשנ"ט)

3ואולי אינו רוצה לפרש כאן כלשון פחד משום שהאחים כבר הלכו בדרך זו הלוך ושוב והלוך, כלו' הם נוסעים מנוסים המכירים את הדרך ותנאיו ויודעים, שאין צריך לפחד. (פ' ויגש תש"ס) ור' גור אריה שאם כפשוטו, היה צריך לומר "אל תריבו", ועוד מדוע "בדרך", וכי בעיר כן ירגזו.