ברכת אשר על התורה, בראשית מח:כ

1רש"י ד"ה בך יברך ישראל, הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו, ישימך אלהים כאפרים וכמנשה.

2רא"ם מאריך: אמר הבא לברך לפירושו: כשירצה לברך, שלא תחשוב שהוא חובה לברך כל אחד מישראל את בניו לאמור ישימך וכו'.

3גור אריה: פירוש: אין זו מצות עשה, שאין יעקב מצוה מצוות לישראל, אלא שכל כך היו אפרים ומנשה חשובים עד שמי שבא לברך את בנו, יברך אותו עם ההגבלות. משתמע מדברי רש"י שהמנהג מקובל ונפוץ. וכיון שבש"ס אין זכר למנהג ברכת הבנים, חיפשתי בספרות ההלכה. טבעי שאחפש תחילה ב"שמירת שבת כהלכתה", והנה אין במפתח של חלק ב' ערך ברכת הבנים ובסך הכל מוזכר הדבר בהערה מוצנעת (סי' סה הע' נט), ומהרי"ל [רבי יעקב סג"ל מולין] לא היה מברך הילדים בשבת שבתוך האבלות כדרכו בכל השבתות, דאין זה ממילי דפרהסיא, והוא מסמן מקורו ב"ערוך השולחן" יו"ד סי' ת' סע' ה.

4גם ב"משנה ברורה" מוזכר ענין זה פעם אחת, ואף כאן בשם מהרי"ל בהערה לסי' קנט בקשר לערבית ליל תשעה באב, ושם מעיר: "ואם חל במוצ"ש, אין מברכים הבנים", ומישהו הזדרז להוסיף שם בסוגריים מרובעים "במקום שנוהגין בזה".

5ברור שאין מהרי"ל יכול להיות המקור היחיד למנהג, שהרי אין להניח שדבריו הגיעו לידי יהודי בבל, כורדיסתאן, לוב, קוצין ותוניסיה שכולם נוהגים בו בצורה זו או אחרת.

6ובדיוני אחרונים בקשר להלכות נשיאת כפים שראיתי - אם מותר לזר לברך בפסוקי "יברכך..." ואם מותר לו להניח ידיו על ראש המתברך וכדומה, תמיד מדובר בחבירו, במתברך או בחתן, ולא בברכת הבנים בכלל. (ראה באור הלכה לסימן קכח סק"ג ד"ה דזר עובר בעשה)

7ודומני שגם במה שמספר ר' חיים מוולוזין שהגר"א הקפיד לברך תוך שימת יד אחת על ראש המתברך, מדובר בברכת חתנים ולא בברכת הבנים. הסיפור ידוע, אך לא מצאתי את מקורו עכשו. (הסיפור מובא בתורה תמימה לבמדבר ו, כג וכך כתוב שם: ויש להעיר על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות כפים על ראש המתברך, כמו שנוהגין בברכות חתנים וכדומה, אחרי כי מתבאר הוי סדר ברכה זו מיוחדת רק לכהנים, ולזרים יש בזה איסור עשה... ואני שמעתי מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הגאון מורנו ר' יחזקאל הלוי לנדא (הנודע ביהודה) מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש, וזולת זה לא ראיתי ולא שמעתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה. וכן מפורש בסידור הגר"א אמרי שפר דף פז ע"ב - הראני ר' גרשון באס שי').

8היתה זו הפתעה גדולה בשבילי, ואני רוצה להתחלק עמכם במה שמצאתי בסידורים אחרים (רובם אינם מדברים בנושא זה).

9וזה לשון ס' מעבר יבוק (ר' אהרן ברכיה די מודינה, תלמיד הרמ"ע מפאנו): "...כשישים אדם ידו על ראש הקטן, מתברך, שנאמר וישלח ישראל את ידו ויברכם, כי ביד האדם ט"ו פרקים, כמניין ט"ו תיבות לברכת כהנים, לומר - יחולו על ראשך הברכות שבשלושת הפסוקים הללו שהם ט"ו.

10ומנהג לברך בשבת קודש, ובפרט בלילי שבת שהוא סוד שבת מלכתא... ובסוד נפש יתירה שעל המברך ומתברך יחולו הברכות. ועוד, כי אין שטן ופגע רע בשבת שיקטרג על הברכה, כי נידחו מערב שבת לנוקבא דמתהומא רבא. וצורך גבוה הוא לברך האדם בניו בשבת. ואם יש לו בת, גם היא יברכנה, ובפרט בלילי שבת, והמשכיל יבין.

11ויאמר (יברכך וכו' ישימך אלהים וכו' אחר כך יאמר) ונחה עליך רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'". (ומכל הנ"ל, נראה בעליל, שאין הוא מנהג שטות מכמה פתאים שנמנעים לברך יוצאי חלציהם בשבת קודש, והלא אמרו רז"ל: לעולם אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, ומה גם בעת רצון כנ"ל. אין זה אלא מידת עצלות בפיתוי היצר כמנהגו להפיל על האדם תמיד עצלות מאד ברצותו לעשות קצת רצון הבורא ית')

12הנהגת ליל שבת - בסידור "בית יעקב": מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל שבת (אחד האבות ואחד הרבנים) אחר התפילה או בכניסה לבית, שאז חל השפע. וראוי להמשיכו על הילדים ביחוד שאין בכוחם להמשיך שפע במעשיהם, אבל ע"י גדול - אמצעי משובח הוא - יורד וחל ונאחז ביותר בקטנים שעדיין לא טעמו טעם חטא, ועל ידיהם הוא מתפשט יותר, אבל גם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם ונכון הוא. ומניחים שתי ידיהם על ראשיהם כמו שמצינו בכל המברכים, כדרך שנהג משה רבנו ע"ה עין יפה (כנראה מתכוון לאמור בפ' פנחס (במדבר כז, כג): "ויסמך את ידיו עליו" (על יהושע), בעוד שנצטוה: "וסמכת ידך עליו". ור' רש"י שם) וכן ראוי למברך לעולם, כי טוב עין הוא יברך, וכן כהנים בברכת כהנים בשתי ידיים, וכן מצינו במלאכים ליל ערב שבת, שאמרו ז"ל שמניחים ידיהם על ראשו של אדם כשמברכין אותו (ולא ידעתי, היכן זה נאמר). ומה שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שיברך אפרים ומנשה כל אחד ביד אחת, לא היתה עינו צרה ח"ו, אלא מפני ההכרח הוצרך לעשות כן, כדי שלא להטיל קנאה ביניהם מאחר שבאו לפניו בבת אחת לקבל ברכתו.

13ובדין היה שיקדים מנשה הבכור, אבל הוא בחר באפרים להקדימו כמו שמפני כך, שיכל ידיו וישת ימינו על ראש אפרים וגרם הקפדת יוסף, וכל שכן אם היה מקדימו לפני מנשה, היתה הקפידא יותר בודאי. לכן נשמט מזה בכל האפשרות, למעט הקפדה, זה דבר ברור לפי פשוטו של ענין.

14מלבד שבלתי ספק יש בו גם כן טעם על־פי הסוד, שלא רצה הקב"ה שיתברכו משתי ידיו (אולי מפני שצפה הקב"ה בירבעם ומה שגרם גדעון), לפיכך סבב הדבר באופן שיצטרך יעקב לברכם רק ביד אחת, מפני השלום, כאמור.

15וכן היה מנהג אבי מורי הרדב"ז, ולא בחסרי הדעת שחושבין שיש קפידא לברך דוקא ביד אחת. וסוד הידיים לברכה גדול. ואומרים המברכים ישמך אלהים כאפרים וכמנשה, גם יברכך וגו', וכל אחד יכול להוסיף ברכה משלו כצחות לשונו. (ור' דבריו גם בשו"ת יעב"ץ סימן קכה)

16ענייני שבת (י) בסידור עתיק (בלא שער) ובו הרבה ליקוטי דברים: ...ושמעתי טעם נכון מה שנוהגים בכל ישראל לברך את בניהם ובנותיהם בכל שבת ויום טוב, מפני שלפעמים בימות החול האב והאם מקללין את בניהם מרוב צער או מחמת איזו סיבה, שאירעה להם, ולכן עתה בזמן השמחה מבטלין אותן הקללות על־ידי הברכות, ויהפוך ה' את הקללה לברכה, והעת גורמת שגם המלאך הרע יענה אמן על זה. (מקור הטעם בספר החיים לאחי המהר"ל מפראג בחלק פרנסה וכלכלה פ"ו)

17וב"אוצר התפילות" מוסיף אחר קטעים מן המובא לעיל: והעיקר שיברך לבניו, שיזכה לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויהיו יראי השם באמת לאמיתו בלי שום פנייה, רק בלבב שלם, ויאריכו ימים בעבודת ה' ובתורתו לשמה לאמיתה של תורה, ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות באמת, ויזכו לשני שולחנות כרוב רחמיו ית' שמו לאין תכלית.

18למחרת אמירת הדברים שהיתה בליל שבת, אמר לי ר' משה ישמח שתרגום יונתן בן עוזיאל מוסיף שהברכה מיועדת ל"יומא דמהולתא" ואולם דברי המפרש על אתר מאד אינם נראים כי הוא מביא דחוקים במקום מקור במדרש כלשהו (פ' ויחי תשנ"ב, שבת בר מצוה של רפאל שי') ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן כג) הביא מפירוש המחזור שמברכין את הילדים דווקא בשבת וביו"ט משום שבימות החול טרודים על המחיה ועל הכלכלה ואי־אפשר לכוון בברכתם, משא"כ בשבת ויו"ט.

19ועתה התעוררתי לשאלה, שאין מזכירים בפ' ויחי ברכת הבת - דינה, וכן הוא כמעט בכל המובאות שבכאן, והרי זה נושא שראוי לטיפול. (פ' ויחי תשס"ב)

20"ויברכם... בך... כאפרים וכמנשה". לשון היחיד "בך" קשה. על מי הוא מוסב? וראה רמב"ן על אתר המסב תיבת "בך" על יוסף. (פ' ויחי תשנ"ב)

21ועתה קשה לי על דברי רמב"ן הללו, שהרי הכתוב פותח בלשון רבים - "ויברכם", המוסב לכאורה על אפרים ומנשה, ולא על יוסף. (פ' ויחי תשנ"ט)

22ובכלל קשה מהו ייחודם של אפרים ומנשה שבהם יברך איש ישראל את בניו? על השאלה האחרונה אמר לי ידיד ושכני בבית־הכנסת ר' אליקים בן מנחם נ"י שיש בשני אלה, ובהקדמת אפרים על פני מנשה משום המשך בחירת הצעיר על פני הגדול ממנו, דהיינו יצחק לפני ישמעאל, יעקב לפני עשו, יוסף לפני ראובן, אלא שאין זה הסוף, שהרי גם אצל משה ואהרן ואצל דוד ואחיו כך הוא. ושכח את הזוג הראשון - קין והבל. (פ' ויחי תשל"ט)

23לפני שנים תרגמתי דברי תורה של הרב ד"ר עזרא מונק ז"ל, שהיה רבה הראשי של קהילת "עדת ישראל" בברלין ומחשובי רבני אשכנז שלפני השואה, ובדבריו נדרש לשאלתנו (הוא כתב כן באחת מאגרותיו לבני המשפחה שבהן כתבה הרבנית את חדשות המשפחה והוא הוסיף דבר על פרשת השבוע. בשעתו תירגמתי דברי תורה אלה לבקשת בנו הרב מיכאל ז"ל שחשב לפרסמם, אך משום מה הדברים עדיין לא נתפרסמו, כנראה משום שבינתיים נפטר בנו זה, אשר טיפל בדבר במרץ רב וביקר בביתנו לא פעם, או הוא או אשתו, ולא ידעתי, מה עלה בגורל הדברים, וחבל). במכתבו כתב שייחודם של אפרים ומנשה היה בכך שגדלו והתחנכו בסביבה זרה, לא יהודית, וחרף זאת הגיעו למעמד יהודי מכובד והמשיכו בדרך ישראל סבא. (פ' ויחי תשמ"ז)

24לכאורה אפשר לחזק את רעיונו של ר' עזרא מונק ז"ל בדברי רש"י להלן (שמות א, ה) המשבח את יוסף על זה שעמד בצדקתו חרף הסביבה העוינת.

25וכאשר מיכאל שי' אמר רעיון זה ליד השולחן בליל שבת, העיר־הוסיף נחמיה שי', שאפרים ומנשה גם הצטינו בכך שלא רבו על הבכורה ועל הברכה כמו קודמיהם (קין והבל, יעקב ועשו), ויפה אמר. (פ' ויחי תשנ"ז, בית־אל)

26מעין הנ"ל ראיתי השתא בספרו של רבה של בית־אל ר' שלמה אבינר ("טל חרמון"). ור' דברי הנצי"ב בהרחב דבר על אתר (ד"ה כאפרים וכמנשה אות א) שכתב טעם אחר: והענין שידוע שאינו ראוי לברך את האדם אלא מעין ברכותיו שברכו ה' עד כה, לעשיר בעשרו ולחכם בחכמתו... ואם־כן אין ראוי לברך למי שאינו עוסק בתורה שיהיה כאפרים, וכן למי שהוא אינו עוסק בהויות העולם שיהיה כמנשה, אבל בשעת מילה דלא נודע עדיין את הדרך אשר הילד ילך בה, אז יברך ישראל ישמך אלהים כאפרים, אם יהא עוסק בתורה יצליח כמוהו, וכמנשה אם יהיה עסוק בהויות העולם יהיה כמנשה.

27"בך יברך ישראל לאמר". רק עתה שמתי לב שזוהי הפעם הראשונה שהשם ישראל בא כשם אומתנו, ולא ראיתי מי יעיר על כך. (פ' אמור תשס"ו)

28"ישימך אלהים כאפרים וכמנשה". הברכה המקבילה לבנות: "ישימך אלהים כשרה רבקה" וכו', לא ידעתי מקורה ודברנו על כך בליל שבת. למחרת אמר לי שלו' שי', שאולי מקורה באמור במגילת רות (ד, יא) "יתן ה' את האשה... כרחל וכלאה", והשלמתי שזה שאנו מוסיפים שרה ורבקה הוא לא לבייש את האמהות.

29בהזדמנות זו נזכרתי שוב בשאלתו של הרב עזרא מונק ז"ל, למה דווקא אפרים ומנשה ושם שאל גם למה דווקא האמהות ותשובתו - כל אלה גדלו וחיו בסביבה נכרית של עובדי ע"ז וחרף זאת היו לדמויות ראשיות בישראל. (פ' אמור תשס"ו)

30רש"י ד"ה וישם את אפרים, ברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים וכו'. גם כאן יש משום התייחסות לעתיד הרחוק בשעת התרגשות, וצ"ע. (פ' ויחי תשמ"ז)